Menachos 72
Summary
- A sponsorship is given לעילוי נשמת מרס מרים שרה בת יעקב משה, and the לימוד moves through מנחות דף עב from the משנה about harvesting before the עומר into a long גמרא about when and how the עומר may be harvested and how it can still be valid, including a מחלוקת between רבי and רבי אלעזר ברבי שמעון about whether an עומר harvested שלא כמצותו is פסול and how that impacts דחיית שבת. A new פרק begins with a משנה listing ten מנחות that are נקמצות ושיריהן לכהנים, followed by רבי שמעון’s exception for מנחת חוטא של כהנים, and the גמרא explains why the count stays at ten and then asks for a מקור that barley מנחות have שיריים eaten even within רבי שמעון’s framework, answered by חזקיה from a פסוק applied to שעורין.
- A sponsorship is stated לעילוי נשמת מרס מרים שרה בת יעקב משה with the wish that her נשמה should have an עליה. A starting point is set at מנחות דף עב, the second line beginning with the ק from the משנה.
- A משנה permits harvesting before the עומר in cases of קצר מפני הטייוס ומפני בית האבל ומפני בית המדרש even though harvesting is ordinarily prohibited before the עומר. A גמרא explains the היתר from קצירכם רחמנא as “your harvesting” ולא קציר מצוה, so harvesting done for a מצוה is allowed.
- A משנה rules ולא יעשה כריכות אבל מניח צבתים so produce harvested before the עומר is not bundled normally. A גמרא gives the reason as דכמה דאפשר לא טרחינן, so effort is minimized until after the עומר.
- A משנה states מצות העומר להביא מן הקמה, ideally from standing grain. A ברייתא derives from the repeated תקריב in ואם תקריב מנחת ביכורים that if one does not find מן הקמה he brings מן העומרים, if one does not find מן הלח he brings מן היבש, and if it was not cut at night but was cut by day it is כשר. A further derashah reads תקריב as permitting תקריב כל שהוא, תקריב מכל מקום, תקריב אפילו בשבת, and תקריב אפילו בטומאה.
- A contradiction is raised from a משנה teaching כל הלילה כשר לקצירת העומר and the rule that דבר שמצותו ביום כשר כל היום and דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, implying that something fixed for night is not done by day. A resolution attributes the permissive view to רבי and the strict view to רבי אלעזר ברבי שמעון, supported by a ברייתא about מנחת העומר that became טמא: רבי says if another is available one brings another, and if not one says הוי פיקח ושתוק, while רבי אלעזר ברבי שמעון says in all cases הוי פיקח ושתוק because שכל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול.
- A statement is brought that רבי אלעזר ברבי שמעון speaks in the approach of רבי עקיבא, who rules כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינו דוחה את השבת. A linkage is made to רבי ישמעאל’s teaching on בחריש ובקציר תשבות that קצירת העומר is a מצוה and therefore יוצא from ordinary harvesting and is דוחה שבת. A proof is offered that if נקצר שלא כמצותו were כשר then קצירת העומר would not need to override שבת because it could be done מערב שבת, so the conclusion is that נקצר שלא כמצותו is פסול in that שיטה.
- A question challenges why רבי does not follow רבי עקיבא given that רבי testifies he learned by ר' שמעון in תקוע and acted according to ר' שמעון’s שבת domain rules when carrying oil and a towel across areas. An answer says רבי follows another teaching of ר' שמעון בר יוחאי that חביבה מצוה בשעתה, illustrated by burning חלבים ואיברים on שבת rather than waiting until night despite their being כשרים כל הלילה.
- A challenge asks how רבי אלעזר בר' שמעון does not accept חביבה מצוה בשעתה, and an answer distinguishes that burning follows a process already begun because שחיטה already דחתה שבת. A further move says רבי holds קצירת העומר does not override שבת, and multiple משנה citations about harvesting on שבת are each answered as דלא כרבי. A final reconciliation reads ודוחה את השבת in the context of רבי as referring not to קצירה but to הקרבה, and a ברייתא about וידבר משה את מועדי ה' is interpreted as עומר להקרבה and שתי הלחם לאפיה, with the reason for baking on שבת tied to רבי’s view that תנור מקדש and that baking earlier would cause פסול by לינה.
- A ברייתא states כבשי עצרת אין מקדשים את הלחם אלא בשחיטה, detailing outcomes depending on לשמן and שלא לשמן, and it records רבי’s formula of הלחם קדוש ואינו קדוש when שחיטה is לשמן and זריקה is שלא לשמן, while רבי אלעזר ברבי שמעון requires both לשמן. רב נחמן בר יצחק explains that the language of קדש in that ברייתא means הוקבעו ולא הוקבעו, so שחיטה fixes the pairing, while the קדושה can still be attributed to baking according to רבי.
- A note is made about a break in the printed text where a section labeled רש"י כתב יד appears, sometimes with the word השלם in עוז והדר. A notation states that what appears as רש"י for about the next 20 דף on the upper half of the page is not מיוחס as רש"י with a clear source, while the רש"י כתב יד comes from handwritten notes of רב בצלאל אשכנזי the שיטה מקובצת who presents it as רש"י’s פשט, and both versions will be used in explaining the גמרא.
- A משנה opens ואלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים and lists מנחת הסולת, מחבת, מרחשת, חלות, רקיקין, מנחת עובדי כוכבים, מנחת נשים, מנחת העומר, מנחת חוטא, and מנחת קנאות, with their שיריים eaten by כהנים. רבי שמעון argues that מנחת חוטא של כהנים נקמצת and the קומץ and שיריים are each burned separately, contrasting with the כלל that a כהן’s מנחה is entirely burned.
- A גמרא cites רב פפא that whenever the משנה lists these מנחות it lists ten. A reason is given that this excludes רבי שמעון’s view that a מנחת מאפה תנור can be brought half חלות and half רקיקין, because allowing that would create an additional category and the count would become eleven, while the משנה’s count remains ten.
- A question asks מנלן that the שיריים go to כהנים, and it is answered that for wheat this is explicit and also grounded in וזאת תורת המנחה and והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו. A clarification shifts the question to שעורין, and then narrows it further to רבי שמעון because he holds there exists a מנחה that is נקמצת ולא נאכלת, namely מנחת חוטא של כהנים. חזקיה answers from וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה and applies the פסוק to barley cases through אם אינו עניין, concluding that even a barley מנחה that is בלולה or חרבה is לכל בני אהרן תהיה.
- A stopping point is set with the plan to continue tomorrow by questioning whether that פסוק can be used in that way. A closing wish is offered to everyone.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions