Menachos 89
Summary
- Today’s learning is מנחות דף פ"ט, opening with sponsorships לזכות ורפואה שלמה for שרה רבקה בת הינדא ביילא, עטרת ציונה בת שלומית גילא, and משה יהודה בן צביה, with a tefillah that they be נתרפא בתוך שאר חולי ישראל. The shiur explains the sources for measured amounts of oil used in the בית המקדש, including חצי לוג שמן for לחמי תודה and חצי לוג per נר for the מנורה, and it frames a מחלוקת about whether oil for a מנחה scales per עשרון or remains one לוג total. The משנה then rules when mixed נסכים remain כשרים and when they become פסולים, and the גמרא clarifies when mixing is permitted לכתחילה versus only accepted בדיעבד. The end analyzes the כבש הבא עם העומר, where the מנחה is כפולה but the נסכים are not doubled, and it derives the oil measure from the wording ונסכה.
- Today's דף is מנחות דף פ"ט, starting at the very top of דף פ"ט עמוד א'. Today's שיעור is sponsored לזכות ורפואה שלמה for שרה רבקה בת הינדא ביילא, sponsored by משה האן לזכות ורפואה שלמה for עטרת ציונה בת שלומית גילא, and sponsored by the speaker לזכות ורפואה שלמה for משה יהודה בן צביה. The sponsors are all stated as לזכות ורפואה שלמה, with the hope that they should be נתרפא בתוך שאר חולי ישראל.
- Rabbi Akiva derives חצי לוג שמן לתודה from the תורה’s repetition of בשמן בשמן in the לחמי תודה, treating it as ריבוי אחר ריבוי that becomes a מיעוט to reduce the oil from a full לוג to חצי לוג. The explanation includes the יד רמה’s approaches to why the second ריבוי can flip into מיעוט, including an application of אם אינו ענין and a reading where the second ריבוי teaches that neither is meant to be a true ריבוי, and it includes the תוספות יום טוב בשם בית יוסף that the rule is הלכה למשה מסיני. The גמרא defends רבי עקיבא’s framing by saying that even without any בשמן one would assume oil and a full לוג because חלות ורקיקין always come with oil, so both appearances of בשמן function as extra and create the double ריבוי that yields a מיעוט to חצי לוג.
- A ברייתא raises that חצי לוג might be split equally among חלות, רקיקין, and רבוכה, and then rejects that by using an extra בשמן by רבוכה to increase oil for רבוכה. The division becomes half of the חצי לוג for חלות and רקיקין together and the other half for רבוכה alone. Rabbi Elazar ben Azaryah rejects רבי עקיבא’s extended דרשות and states that חצי לוג שמן לתודה, רביעית שמן לנזיר, and אחד עשר יום שבין נדה לנדה are הלכה למשה מסיני.
- The shiur explains that on a דאורייתא level נדה is seven days, but there are י"א days in which bleeding creates זבה status rather than נדה, with זבה קטנה for one or two days and זבה גדולה for three consecutive days requiring ספירת שבעה נקיים. A major מחלוקת is presented between the רמב"ם and רמב"ן about how the 7-and-11 cycle is calculated over time. The shiur cites רב זירא’s statement that בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, and it notes that the גמרא in ברכות presents this as הלכה פסוקה.
- A ברייתא about מצורע עני reads עשרון בלול בשמן ולוג to teach, per חכמים, that every עשרון requires a לוג of oil. רבי נחמיה and רבי אלעזר בן יעקב say even a מנחה of ששים עשרונים has only one לוג, and they treat the פסוק as needed לגופיה to establish that the poor מצורע still brings a מנחת נסכים at all. The חכמים answer that an animal offering without נסכים is not found, so the פסוק is available to teach the general rule, while they use another phrase to teach that one who volunteers a מנחה must not bring less than the minimum amount that requires a לוג, identified as an עשרון. רבי אלעזר בן יעקב holds that both ideas can be learned together as the straightforward meaning that a מנחה is associated with a לוג, fixing both a minimum flour amount and a constant oil amount even for very large מנחות.
- The משנה’s measures are presented as שישה לוג לפר, ארבעה לאיל, and שלושה לכבש, and the גמרא derives them from the פסוק assigning חצי ההין לפר. The shiur explains the derivation that הין is twelve לוג using the word זה as a גימטריא of twelve, while noting that ראשונים debate whether גימטריא functions as a true דרשה דאורייתא or as a רמז to a הלכה למשה מסיני. The shiur compares this to the נזיר sugya where יהיה is used as a גימטריא for thirty days and cites the שיטה מקובצת’s discussion there.
- A ברייתא interprets מערב עד בוקר as requiring enough oil so the lamp burns from evening until morning, and it states that this is the only עבודה כשרה מערב עד בוקר. The חכמים’ measurement is חצי לוג for that span, and a מחלוקת explains whether they reached that figure by estimating from below upward or from above downward. The point of dispute is presented as whether to emphasize התורה חסה על ממונם של ישראל or אין עניות במקום עשירות in the context of מקדש usage.
- The shiur cites the תשובה מאהבה quoting the נודע ביהודה about when to apply אין עניות במקום עשירות versus התורה חסה על ממונם של ישראל, including a framework tied to כלי שרת and a refinement based on רש"י that extends the principle broadly to כלי מקדש like the שופר של מקדש. The nודע ביהודה’s additional suggestion treats choosing כסף instead of זהב as not inherently “עניות” when there is no תורה requirement for זהב, while lowering quality is treated as a violation of אין עניות במקום עשירות. The shiur cites the בניהו that the מנורה’s night eligibility reflects that the מנורה is a רמז to תורה and that עיקר תלמוד תורה is בלילה, and it references שולחן ערוך סימן רלח סעיף א and משנה ברורה about לימוד הלילה, interpreting “night learning” largely as waking early when it is still dark.
- The shiur describes a practice of adding חזיר שמאלץ to oil to congeal it for transport and cites a רמ"א תשובה about the mixture’s status, with contemporary discussion in שבט הלוי חלק ט סימן קמג about congealed oil used for נרות חנוכה. Rav Wosner argues that oil for the מקדש likely must be liquid because the סוגיא treats the measures as מדות הלח and כלי used for liquid measures are מקדש only liquid, while נר חנוכה does not have to replicate all מקדש details. The shiur brings a מהרש"א explanation of the בית יוסף’s question about eight days, suggesting the first night’s נס involved using שברי כלי חרס that were טהור and necessarily held less than חצי לוג, and it connects this to an אחרונים’ debate about whether חנוכה lighting requires a כלי. The shiur recounts רב שכטר’s story in נפש הרב about הרב סולובייצ'יק lighting on foil and rejecting the claim that a כלי is required.
- The משנה permits mixing נסכי פרים with נסכי אילים, mixing נסכי כבשים with each other, mixing יחיד with ציבור, and mixing day offerings with the prior day, because the ratios match. The משנה prohibits mixing נסכי כבשים with נסכי פרים ואילים because the ratios differ, and it distinguishes that if each was already blended separately and then became mixed, they remain כשרים, while if they became mixed before the בלילה the mixture is פסול. The משנה adds that the כבש הבא עם העומר has a doubled מנחה but not doubled נסכים.
- A ברייתא from והקטירהו teaches not to mix fats, which implies a broader prohibition on mixing. רבי יוחנן answers that the משנה speaks of בדיעבד when the mixtures already occurred, while the ברייתא establishes an איסור לכתחילה. The גמרא challenges this because the משנה’s structure implies its opening permission is לכתחילה, and Abaye resolves that the permission focuses on mixing the wine under conditions that avoid leading to mixing flour and oil לכתחילה, distinguishing cases where the סולת ושמן are already handled or already irreversibly mixed.
- A ברייתא derives from ומנחתה שני עשרונים that the כבש with the עומר brings a doubled flour offering. A hava amina extends doubling to wine, rejected by ונסכה יין רביעית ההין, and a further hava amina doubles oil because it is blended with the flour, rejected by reading ונסכה as limiting all its נסכים to a single רביעית. רבי אלעזר explains that the written ונסכה and the read ונסכה allow equating נסכה דמנחה to נסכה דיין so that as wine is רביעית, oil is also רביעית.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions