Menachos 96
Summary
- הדף הוא מנחות דף צדי ו, והשיעור היום מוקדש לזכות רפואה שלמה עליזה רחל בת שיינדל פערל. השיעור פותח במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון אם לחם הפנים מתקדש בשעת אפייה בתנור או רק כשמונח על השולחן, ומנסה לתלות זאת בפסוקי דוד המלך בנוב עיר הכהנים אך הגמרא דוחה שהפסוק אינו ראיה. לאחר מכן המשנה הארוכה מפרטת היכן נעשים שלבי חביתי כהן גדול ומה דוחה שבת, מפרטת מידות לחם הפנים ושתי הלחם ומבנה השולחן והאביזרים התומכים בלחם, והגמרא דנה עד איזה גובה השולחן מקדש ומה משמעות המסגרת והקנים והבזיכין לענין זה. בהמשך מתברר למה השולחן מקבל טומאה אף שהוא כלי עץ העשוי לנחת, מפני שמגביהים אותו לעולי רגלים ומראים להם נס לחם הפנים, ונאמר מנהג “נאך שבועות” כתלוי בכך.
- דף is מנחות דף צדי ו. Today's שיעור is sponsored לזכות רפואה שלמה for עליזה רחל בת שיינדל פערל who is having an operation today, she should have a רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל. הלימוד מתחיל שלוש-ארבע שורות לפני שהשורות מתרחבות בדף צדי ה עמוד ב.
- רבי יהודה אומר כל מעשיהן בפנים, ורבי שמעון אומר שתי הלחם לחם הפנים כשרות בעזרה כשרות בבית פגי עד חומת ירושלים. ההסבר הוא שרבי יהודה סובר שהתנור מקדש ולכן אפיית לחם הפנים חייבת להיות בשבת כדי שלא יפסל בלינה אם ייאפה בערב שבת, ורבי שמעון סובר שהתנור אינו מקדש ולכן אופים בערב שבת והאפייה אינה דוחה שבת. אמר רבי אבהו בר כהנא ששניהם מקרא אחד דרשו מן הפסוק והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי, ורבי יהודה מפרש שדוד מצא אותם אופים בחול והעיר שהדבר גורם פסול לינה כי התנור מקדש, ורבי שמעון מפרש שדוד מצא אותם אופים בשבת ולעג להם שצריך לאפות בחול כי רק השולחן מקדש. הגמרא דוחה שמציאת דוד אינה בשעת אפייה מפני שנאמר ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה', ומפרשת שדוד אומר שהלחם שהוסר כבר דרך חול ומותר כי אין בו מעילה, ואף אפילו האי נמי דהיום יקדש בכלי הוה לי למיכל משום מסוכן הוא ואחזו בולמוס שהוא פיקוח נפש. הגמרא מסיקה שרבי יהודה ורבי שמעון בגמרא פליגי במסורתם ולא בדרשת הפסוק, ומדייקת זאת מלשון רבי שמעון לעולם הוי רגיל לומר שמורה שזה גמרא ומסורת ללא פסוק מסייע.
- הפרשת דרכים בשם משנה למלך מקשה מה החידוש שדוד אוכל מפני שהוא חולה שיש בו סכנה, ומעמיד שהוויכוח בין אחימלך ודוד הוא מהו האיסור הקל יותר כאשר יש תרומה מול לחם הפנים, ובפרט אם לחם הפנים החדש כולל גם איסור זרות וגם איסור מעילה. הפרשת דרכים מציג מחלוקת עקרונית אם עדיף לעבור איסור אחד חמור או כמה איסורים קלים, ודוד טוען שעדיף כמה קטנים על פני אחד גדול. הר״ן במסכת יומא בשם הראב״ד מביא מקרה של חולה בשבת שמולו נבילה במקרר מול שחיטת פרה בשבת, ומחדש שאם צריך לאכול הרבה כזיתים ייתכן שעדיף איסור סקילה אחד על פני ריבוי לאווין. רב יוסף ענגל כותב על כך מאמר עם עשרים ושתיים דוגמאות של כמות מול איכות בהלכה, ומובא גם רמב״ם בפירוש המשניות על פרקי אבות הכל לפי רוב המעשה שמעדיף ריבוי מעשים קטנים בצדקה על פני מעשה גדול יחיד, והסוגיא של דוד ואחימלך מצורפת לרשימה זו לפי פרשת דרכים.
- מובאת סוגיא בבבא קמא מהו להציל עצמו בממון חברו ונאמר שיש ראשונים שיכולים להבין שאדם רגיל אינו רשאי להציל עצמו בהשחתת ממון חברו, ושיטת רש״י בבבא קמא דף ס מציבה אפשרות שגזל דומה ליהרג ואל יעבור. נשאלת קושיית אחרונים איך דוד טוען פיקוח נפש לאכילת לחם קודש שהוא ממון גבוה, ומובאות שתי דרכי יישוב: שהסוגיא בבבא קמא עצמה עוסקת בדוד והפסיקה היא אבל אתה מלך אתה ולכן מותר לו, או שממון הקדש אינו בכלל הפגיעה שבין אדם לחברו ולכן דין מציל עצמו בממון חברו אינו שייך בו באותו אופן.
- המשנה קובעת שחביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת, בעוד טחינתן והרקדתן אינה דוחה שבת. רבי עקיבא אומר כלל שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת. המשנה מוסיפה שכל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהן מעשה כלי בחוץ, כלומר בעזרה צריך כלי שרת למעשי הכלי ואילו בחוץ אין חובה לכלי.
- שתי הלחם ארכן שבעה טפחים ורחבן ארבעה טפחים וקרנותיהם ארבע אצבעות, ולחם הפנים ארכן עשרה טפחים ורחבן חמישה טפחים וקרנותיו שבע אצבעות. רבי יהודה נותן סימן זדד יהז כדי שלא תטעה בין המידות, ומובא בשם שיטה מקובצת שזה סגנונו של רבי יהודה בסימנים כדוגמת דצך עדש באחב. תפארת ישראל טוען שסימן של אותיות בלי משמעות מילולית אינו מועיל, ותפארת שלמה מפרש שזדד הוא זה דד כרמז ליניקה מן הארץ זבת חלב ודבש בזכות שתי הלחם, ומביא מראש השנה הביאו לפני שתי הלחם בשבועות כדי שיתברכו לכם פירות האילן. תפארת שלמה מפרש יהז כלחם הפנים דרך הוזים שוכבים ישעיהו פרק נו, מפני שהוא שוכב על השולחן כל השבוע ואינו נפסל בלינה.
- בן זומא דורש מונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד שלחם פנים שיהיו לו פנים, ולכן יש ללחם הפנים קרניים וגם דפנות וצורה מורכבת. מובא שיש אחרונים שמעלים אפשרות ראיה מכך לענין שבירת מאכלים בעלי צורה או אותיות בשבת ולחשש מוחק, ומציינים שהדיון מתעורר כשצורת המאכל עצמה היא האותיות או חריטה ולא רק כתיבה חיצונית.
- רבי יהודה אומר השולחן ארכו עשרה ורחבו חמישה טפחים ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמישה, ולכן נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן כדי שימלא את רוחב השולחן בלי ליפול. רבי מאיר אומר השולחן ארכו שנים עשר ורחבו שישה, ולחם הפנים נשאר עשרה על חמישה, ולכן כופל טפחיים מכל צד ונשאר טפחיים רווח באמצע בין שתי המערכות כדי שתהא הרוח מנשבת בהם כדי שלא יתעפש הלחם. אבא שאול אומר שבאותם שני טפחים באמצע נותנים שני בזיכי לבונה, וחכמים מקשים והרי כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה שמשמע על ממש. אבא שאול משיב מדוגמה דגל מחנה אפרים לצבאותם ועליו מטה מנשה ש”על” משמע על סמוך ולא בהכרח מעל ממש.
- המשנה מתארת ארבעה סניפין של זהב מפוצלין מראשיהן לסמיכת שתי מערכות הלחם. המשנה קובעת שיש עשרים ושמונה קנים, ארבעה עשר לכל סדר, ושלא סידור קנים ולא נטילתן דוחה שבת, ורש״י מפרש שזה נראה כבונה וסותר ותוספות מפרש שזה שבות של טלטול שלא לצורך עם חריגות לכלל אין שבות במקדש. המעשה הוא שנכנס מערב שבת ושומטו ונתנו לאורכו של שולחן, ובשבת מסדרים לחם חדש בלי קנים, ובמוצאי שבת מחזירים את הקנים, ונאמר שאין חשש עובש בזמן הקצר הזה ושסניפין ממשיכים למנוע crushing.
- נאמר שכל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורכו של בית, ומעירים שהארון יוצא מן הכלל ושהבדים היו אורכם לאורכו של בית. תוספות מציין שהמשנה הולכת כרבי שהשולחן והמנורה היו אורך לאורך של בית, ורבי אלעזר ברבי שמעון חולק וסובר אורך לרוחב של בית.
- הגמרא שואלת מנין שכל מנחה טעונה כלי שרת, ומביאים פסוק מיחזקאל ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. הדרשה היא שמנחה דומיא דאשם וחטאת, ומה אשם וחטאת טעונין כלי לבישול אף מנחה טעונה כלי לאפייה, ומכאן נלמד שגם הלישה והעריכה בעזרה נעשות בכלי.
- רבי יוחנן אומר שלדברי האומר טפחיים ומחצה כופל נמצא שולחן מקדש חמישה עשר טפחים למעלה, ולדברי האומר טפחיים כופל נמצא מקדש שנים עשר טפחים למעלה. הגמרא מקשה מן הקנים ומשיבה שקנים שקועי משקע להו ורק מגבה לה פורתא לצורך אויר, וכיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. הגמרא מקשה מן הבזיכין ומשיבה שבגווי דלחם הוו יתבי והם בגובה הלחם ולא מעליו, ומקשה מן הקרנות ומשיבה שקרנות לגווי דלחם כייף להו ולחם עילאה נייח להו. הגמרא מקשה מן המסגרת ומעמידה כמאן דאמר מסגרתו למטה היתה, ואם מסגרתו למעלה היתה אז פרכתא הוי מפרכדא והלחם בגווי דשולחן הוי יתבי. מובאת ברייתא שרבי יוסי אומר לא היו שם סניפין אלא מסקרתא של שולחן מעמדת את הלחם, ונאמר שחכמים ענו לו שמסקרתא למטה הויא ולכן אינה מעמידה.
- רבי יוחנן אומר שלדברי האומר מסקרתא למטה הויא טבלא המתהפכת טמאה, ולדברי האומר מסקרתא למעלה הויא טבלא המתהפכת תיבעיא. הגמרא מניחה שהשולחן בר קבולי טומאה הוא ומקשה שכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, ומביאה את הדרשה דומיא דשק בעינן שמקבל טומאה רק אם מטלטל מלא וריקן. הגמרא מתרצת ששולחן מטלטל מלא וריקן כדריש לקיש מן על השולחן הטהור שמלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין בו לחם ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום. רבי יהושע בן לוי אומר נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חום ביום הילקחו, ומכאן שמראים לחם שנשאר טרי לאחר שבוע. מובא מנהג חסידים לכנות את השבת שאחרי שבועות “נאך שבועות” משום שבשבועות אין שבת בתוך החג, ונאמר שהנס הוצג בשבת שלאחר שבועות ולכן יש לה מיוחדות.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions