Menachos 82 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:20 - 82A
11:50 - 82B
22:40 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- A shiur on דף פ״ב עמוד א׳–ב׳ explains how *Maaser Sheni* is separated and redeemed onto money and what that money can and cannot do when directed toward קדושה, including whether setting it aside for שלמים makes it into שלמים and what surcharge is added upon redemption. The sugya tests this through a case of buying a חיה for שלמים and clarifies that an invalid purchase does not create a שלמים framework at all, then presents a מחלוקת between רבי יוחנן and רבי אלעזר tied to whether *Maaser Sheni* is *mamon hedyot* or *mamon gavoha*. The משנה derives that חובה-offerings like תודה and obligatory שלמים must come מן החולין through a היקש from פסח, and the גמרא traces how פסח itself is known to require חולין via the debate between רבי אלעזר and רבי עקיבא about learning פסח לדורות from פסח מצרים and the force of היקש. The sugya closes by bringing רבי עקיבא’s alternate source from “זאת התורה” and begins deriving technical requirements such as using a סכין for slaughter based on עולה and the עקידה.
- Good morning רבותי introduces the shiur as לעילוי נשמת מרת איריס בת מרדכי לייב from Chicago ערב יום טוב, and the learning proceeds in a very קיצערדיקע way as nothing but the דף.
- A process is laid out in which תרומה is separated from produce, מעשר ראשון is given to the לוי, תרומת מעשר is then given by the לוי to the כהן, and *Maaser Sheni* is separated in years one, two, four, and five while מעשר עני is given in years three and six. A description is given that *Maaser Sheni* can be redeemed onto money, and that money is then used in ירושלים to buy food such as fruit, meat, and meals.
- A case is opened from דף פ״ב עמוד א׳ eight lines from the top with אמר רבי אמי המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, and the claim is that although one is permitted to buy a שלמים with *Maaser Sheni* money, merely setting the money aside “for שלמים” does not make the money into שלמים. A reason is given that one קדושה cannot be חלה on another because the money is already קדוש בקדושת מעשר שני, and דלא אלימא קדושת שלמים למיחל אקדושת מעשר שני states that קדושת שלמים cannot take hold on that קדושה.
- A challenge is raised from הלוקח חיה לזבחי שלמים and ובהמה לבשר תאוה, stating that *Maaser Sheni* money cannot be used to buy a חיה for שלמים and cannot be used to buy a בהמה for personal תאוה, while a בהמה for שלמים is valid. A distinction is stated that when a valid שלמים is bought the עור leaves קדושה and becomes חולין, but when a חיה is bought “for שלמים” לא יצא העור לחולין. Rav is cited as explaining לא קנו שלמים, and the phrase אינה בתורת לצאת העור לחולין is used to say that the case never enters a *Shelamim* framework at all, so neither body nor hide undergoes the “hide goes to חולין” rule. Rava explains this as נעשה כלוקח שור לחרישה, comparing it to buying a plowing ox or even a tractor with *Maaser Sheni* money where nothing of *Shelamim* status happens.
- A parallel case is stated as איתמר המפריש מעות מעשר שני לשלמים, where רבי יוחנן אמר קני and רבי אלעזר אמר לא קני. The disagreement is framed as depending on רבי יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא versus רבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא, with the statement that if it is *mamon hedyot* then everyone agrees it works. The view that still says קני even under *mamon gavoha* is explained as כיון דמעשר קרי ליה שלמים, since the money can directly purchase שלמים, כמתפיס ליה נמי תפיס.
- A further challenge states that המתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין, described as adding a twenty-five percent surcharge twice, אחד להקדש ואחד למעשר. The resolution says תיסברא דהכל היא? הא מני? רבי יהודה, attributing the double-surcharge rule to רבי יהודה who holds the setting aside works.
- The משנה asks מניין אומר הרי עלי תודה and rules that one who obligates himself to bring a תודה shall bring it only מן החולין rather than from *Maaser Sheni* resources. A derivation is given from וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן ובקר, and the question is posed that פסח is only מן הכבשים ומן העזים so what does בקר add. The answer is that בקר creates a היקש so that what comes מן הצאן ומן הבקר aligns with פסח, yielding the rule that just as פסח is דבר שבחובה and comes only מן החולין, so too any דבר שבחובה comes only מן החולין, and therefore הרי עלי תודה and הרי עלי שלמים must be brought מן החולין. The משנה further states that והנסכים בכל מקום לא יביא אלא מן החולין.
- A question is asked ופסח גופו מנין, and a ברייתא is brought where רבי אלעזר says ונאמר פסח במצרים ונאמר פסח לדורות and derives that just as פסח במצרים cannot be from *Maaser Sheni* because there was no *Maaser Sheni* in מצרים, so too פסח לדורות comes only מן החולין. רבי עקיבא challenges this with וכי דנים אפשר משאי אפשר, and רבי אליעזר responds that אף על פי שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמוד הימנה.
- The גמרא states that חזר רבי עקיבא ודנו דין אחר, arguing that פסח מצרים lacks מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, making it unlike פסח דורות which does have those מזבח-related requirements. רבי אליעזר answers with a היקש from ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, explaining שיהיו כל עבודות של חודש הזה כזה, and uses that linkage to keep פסח דורות aligned with פסח מצרים regarding the rule of חולין.
- The גמרא questions why רבי עקיבא needed a second argument if אין דנים אפשר משאי אפשר was sufficient, and answers that לדידי אמר לו לרבי אליעזר קאמר, meaning the second argument is aimed within רבי אליעזר’s own premise that דנים אפשר משאי אפשר. Rav Sheshet is cited as holding that once there is a היקש there are no questions on it, and a further בית מדרש framing is brought as ובתרביצא אמרו, raising וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש about whether something learned via היקש can generate another היקש-based derivation. The answer given is that פסח כולהו חדא מילתא היא, treating the פסח material as one unified unit and extending the principle from that unity.
- A final question is posed as רבי עקיבא פסח דיינו בא אלו מן החולין מנלן, and the source is attributed as נפקא ליה מהא דאמר שמואל משמיה דרבי אלעזר זאת התורה with “זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולשלמים ולמלואים.” An initial derivation is stated as מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי, and the כלי is identified as a סכין rather than a מזרק. A proof is given for a עולה requiring a knife from וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, with יצחק labeled a עולה via ויעלהו לעולה תחת בנו, and the shiur ends with greetings of א גוט יום טוב, א גוטן מועד.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions