Menachos 86
Summary
- An introduction sets the learning at Menachos דף פ"ה starting at פ"ה עמוד ב and records the sponsorship לעילוי נשמת Morse Marmsor בת יעקב משה. A contradiction between the משנה and a ברייתא about bringing *anp’k’ton* oil for מנחות is resolved by attributing the rulings to רבי חייא and רבי שמעון ברבי, and the sugya connects this to the identification and uses of שמן המור and *anp’k’non*. The text then details disqualifying conditions for olive oil and raises an unresolved question about מלקות for consecrating such פסול oil, and it lays out the משנה’s full system of three olive harvests and three pressings with רבי יהודה’s procedural disputes and a clarification that the equalities apply for מנחות but not for the מנורה. It explains from pesukim and ברייתות that the תורה limits the requirement of שמן זית זך כתית to the מנורה out of “התורה חסה על ממונם של ישראל,” and it frames the מנורה as עדות that the שכינה rests in ישראל, centered on the נר מערבי. A new משנה begins on wine for נסכים, listing preferred regions, quality exclusions, storage and drawing rules, and רבי יוסי ברבי יהודה’s פסול standard when the wine has קמחין.
- A greeting opens with today’s דף as מנחות דף פ"ה beginning at פ"ה עמוד ב at the two dots on the quote from the משנה: אין מביאין לא מבית השלחים. A sponsorship is stated לעילוי נשמת Morse Marmsor בת יעקב משה with the wish that her נשמה should have an עליה.
- A משנה states אין מביאין אנפקטון ואם הביא כשר, while a ברייתא states אין מביאין אנפקטון ואם הביא פסול מפני שהוא שרף. A definition is given that *seref* here is liquid from the olive that is not considered oil and therefore cannot be used for מנחות even בדיעבד. רב יוסף answers לא קשיא and attributes the positions to הא דרבי חייא הא דרבי שמעון ברבי, with רבי חייא זרק ליה and רבי שמעון ברבי מטבל ביה. A mnemonic is given as עשירים מקמצין and it is explained that רבי שמעון ברבי as רבי יהודה הנשיא’s son is extremely wealthy yet uses this low-quality product.
- A פסוק in מגילת אסתר is cited, ששה חדשים בשמן המור, and the question מאי שמן המור is asked. רב הונא בר חייא identifies it as סטכסא, and רבי ירמיה בר אבא identifies it as שמן זית שלא הביא שליש. A ברייתא brings רבי יהודה’s view that אנפקנון is שמן זית שלא הביא שליש and says ולמה סכין אותו because שמשיר את השיער ומעדן את הבשר.
- A continuation explains that the משנה disqualifies oil from olives that were soaked and similarly teaches אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים. A ברייתא lists oils from olives that were כבוש, שלוק, שרוי, ושל שמרים, ושל ריח רע as not to be brought and rules ואם הביא פסול. רבא asks whether consecrating such oil incurs מלקות משום בעל מום, weighing that כיון דפסול כבעל מום דמי against אין בעל מום אלא בבהמה, and the sugya ends תיקו.
- A משנה states שלשה זיתים הן ובהן שלשה שלשה שמנים and details each harvest and its three extractions. A first harvest comes from the top of the tree, is lightly pounded, placed into a basket, and the first flow is called the first oil, then it is pressed again for a second oil, then ground and pressed again for a third oil, with the rule הראשון למנורה והשאר למנחות, and רבי יהודה says the olives are placed לסביבות הסל and pressure is applied באבנים. A second harvest is taken from a middle height described as מגרגר בראש הגג and follows the same three-stage process with the same allocation and רבי יהודה’s methods. A third harvest is stored עוטנה בבית הבד עד שילקה, dried on the roof, and processed similarly, again with the first oil for the מנורה and the rest for מנחות.
- A question is raised whether the correct wording is מגרגרו or מגלגלו, distinguishing picking individual ripe olives from waiting and picking when all are ripe. A proof is brought from a ברייתא beginning with שמן זית and deriving מזיתו that the olive is ripe and ready, and it explicitly uses מגלגלו בראש הזית while describing grinding, placing into baskets, and the three extractions with the rule הראשון למנורה והשאר למנחות. The ברייתא also describes זית שלישי being stored, brought to the roof, arranged כמין תמרה עד שיזובו מימיו, then processed in the press with three extractions. רבי יהודה in the ברייתא says לא היה טוחנו בריחיים אלא כותשו במכתשת, ולא היה טוענו בקורה אלא באבנים, and ולא היה נותנו בסלין אלא לתוך סביבות הסל, and the conclusion is that the לשון is מגלגלו not מגרגרו. A further difficulty notes the משנה’s כותש aligns with רבי יהודה while its תוך הסל aligns with רבנן, and the answer is האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
- A hierarchy is given where הראשון שבראשון אין למעלה הימנו and the grouped equalities are stated as the משנה lists, ending with והשלישי שבשלישי אין למטה הימנו. A rule follows that all מנחות would logically require שמן זית זך by קל וחומר from the מנורה, but the פסוק זך כתית למאור teaches ואין זך כתית למנחות. A גמרא question challenges the earlier “שוין” against the rule that only the first is for the מנורה, and רב נחמן בר יצחק answers that “שוין” means שוין למנחות. A ברייתא defines זך as נקי and ties it to filtration through baskets, and רבי יהודה derives from כתית that it must be כתוש in a mortar rather than ground in a millstone; it then teaches that כתית is valid for מנחות from ועשרון סולת בלול בשמן כתית but that “למאור” signals a policy of saving. רבי אלעזר explains this as התורה חסה על ממונם של ישראל because requiring the most expensive first oil for all מנחות would be financially burdensome.
- A teaching on צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך is given where רב שמואל בר נחמני interprets אליך ולא לי, with Hashem saying לא לאורה אני צריך. The placement שולחן בצפון ומנורה בדרום is used to show the lighting is not for Hashem but for ישראל to show the שכינה שרויה. רב זוטרא אמר רב אלעזר adds Hashem saying לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך. A פסוק about the Mikdash windows, ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, is explained with a ברייתא stating שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ, while רש"י כתב יד switches the גירסא to שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים to show the light shines outward. The phrase מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד is interpreted as עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, and the claim that Hashem needs the light is rejected by recalling that in the forty years in the מדבר ישראל traveled by Hashem’s light. רבא identifies the specific עדות as the נר מערבי, with equal oil placed in it, lighting beginning from it and ending with it, and it remaining lit when the מנורה is prepared the next day.
- A new משנה asks מאין היו מביאין את היין and states that כדוחים ואטולין are best, with בית רימה ובית לבן בהר וכפר סיגנה בבקעה as second. It rules that all lands are כשרות but these are preferred, and it repeats the quality exclusions of not bringing from בית הזבלים, בית השלחים, or where other seeds were planted between the vines, while בדיעבד it is כשר. It rules אין מביאין הליסטיון and explains it as very sweet sun-exposed grapes, yet בדיעבד it is כשר. It records the dispute אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין, and it rules that wine that is מתוק, מעושן, or מבושל is פסול if brought. It excludes wine from הדליות and permits מן הרגליות and מן הכרמים העבודים, and it sets storage practice as not in large חצבים but in small חביות, and not filling the barrel to the top כדי שיהיה ריחו נודף. It rules not to take wine מן פיה מפני הקמחין and not from the bottom מן השמרים, but rather from the middle. It describes the testing procedure where the גזבר sits with a קנה and signals to stop when the initial גיר line comes out. רבי יוסי ברבי יהודה rules that any wine with קמחין is פסול and cites the פסוק תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions