Menachos 87
Summary
- A teaching on מנחות דף פז opens by resolving contradictions in a משנה about which sweet wines are acceptable for נסכים, then explains רבי’s disqualification of old wine and the criteria for producing and storing the strongest, freshest wine for the Mikdash. The גמרא explains the silent signal used by the גזבר to stop drawing wine because speech harms wine, raises an unresolved question about liability for consecrating פסול wine, and lists the best geographic sources for various animals and birds for קרבנות alongside דרשות on פסוקים about ירושלים’s watchers. The text then concludes פרק ט׳ and begins a new פרק about measuring vessels in the Mikdash, presenting disputes between רבי מאיר and חכמים about how many dry-measure כלים existed and how they were used, followed by questions about whether measures were גדוש or מחוק, how the כהן גדול’s חביתין were divided, and whether the שולחן can sanctify items placed in its airspace. The משנה closes with a list of seven liquid measures and alternative views that replace multiple vessels with marked gradations, including רבי שמעון’s claim that there was no הין vessel and instead a לוג ומחצה for the כהן גדול’s oil.
- A משנה rules אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מיושן ואם הביא פסול, and the גמרא challenges this from the earlier clause that bans ליסטייון but says אם הביא כשר. Ravina says כרכא ותני and both should share the same ruling. Rav Ashi distinguishes between חולי דשמשא לא מאיס, where the sweetness comes from sun-exposure and is acceptable בדיעבד, and חולי דפירא מאיס, where inherent fruit-sweetness makes the wine repulsive and פסול even בדיעבד.
- A משנה states אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין. Chizkiyah attributes רבי’s view to a דרשה from לכבש יין, comparing wine to a כבש and concluding מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו, and the גמרא rejects extending that comparison to invalidate two-year wine because a ברייתא reports יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר and identifies that view with רבי. Rava gives an alternate basis for רבי from אל תרא יין כי יתאדם, stating that wine is reddest in its first year and then loses redness.
- A משנה prefers wine from vineyards that were עבודים, and a ברייתא defines כרם עבוד as worked twice yearly. Rav Yosef’s orchard corner that he plowed twice produced wine diluted one-to-two and still retained normal strength, and this serves as the model of wine desired for נסכים.
- A משנה forbids storing wine in large containers, and a ברייתא specifies כדיות לודיות בינוניות and says the barrels are not stacked שתים שתים but placed אחת אחת to preserve freshness. The משנה describes testing for sediment with the גזבר sitting with a קנה and striking when the גיר appears, and a ברייתא clarifies that when the גיר של שמרים emerges the גזבר taps to signal stopping. The גמרא asks why he does not simply speak, and cites רבי יוחנן that just as sound benefits בשמים so דיבור רע ליין, so the signal is nonverbal.
- רבי יוסי ברבי יהודה rules that wine with קמחים is פסול. The גמרא asks רבי יוחנן whether one who consecrates such wine receives מלקות for consecrating a בעל מום, weighing whether פסול status equates it to בעל מום or whether בעל מום applies only to animals, and it concludes תיקו.
- A ברייתא states אילים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, and גוזלות מהר המלך as the best sources. רבי יהודה adds that ideal lambs are כבשים שגבוהין כרחבן, and Rav bar Sheila derives this from ירע מקנך ביום ההוא כר נרחב, reading כר as a lamb that is wide and plump.
- Rav bar Sheila expounds on על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים… לא יחשו… המזכירים את ה' אל דמי לכם by asking what the watchers say. He answers that they say אתה תקום תרחם ציון, and Rav Nachman bar Yitzchak says they say בונה ירושלים ה'. Rav bar Sheila adds that originally, before the חורבן, they said כי בחר ה' בציון אוה למושב לו.
- The text ends with הדרן על כל קרבנות הציבור, מזל טוב, and a wish to finish מנחות and all of ש״ס בבלי. The new משנה states that two dry measures existed in the Mikdash, עישרון וחצי העישרון, while רבי מאיר says there were three, two עישרון vessels plus חצי העישרון. The משנה says these measured all מנחות by repeating עשרון increments rather than using a three-עשרון vessel for a פר or a two-עשרון vessel for an איל, and it assigns חצי העישרון to the כהן גדול’s חביתין split מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.
- A ברייתא has רבי מאיר derive two עשרון vessels from עישרון עישרון לכבש האחד, with one גדוש and one מחוק. It assigns the גדוש vessel to measuring all מנחות and the מחוק vessel to measuring חביתי כהן גדול to avoid spillage when dividing. חכמים say there is only one עשרון vessel from ועשרון אחד לכבש האחד, and they interpret עשרון עשרון as including the need for a חצי עשרון vessel.
- The גמרא asks how רבי מאיר knows חצי עשרון and answers that he derives it from the extra ו in ועשרון, while רבנן ו לא דרשי. The גמרא asks what רבי מאיר does with ועשרון אחד לכבש האחד and answers that he uses it to teach that one does not measure with a three-עשרון vessel for a פר or a two-עשרון vessel for an איל. רבנן derive that rule from a dot, as רבי יוסי ברבי explains the נקוד ו in עשרון of יום טוב הראשון של חג.
- The גמרא challenges the משנה’s wording that חצי העישרון “measures” the כהן גדול’s חביתין from an earlier teaching that the חביתין are brought as a full עשרון and then split. Rav Sheshet answers that מודד means מחלק, and the חצי עשרון is used to divide after measuring the full עשרון.
- Rami bar Chama asks Rav Chisda whether, according to רבי מאיר, the חצי עשרון is גדוש or מחוק. The גמרא notes that for רבנן the parallel question applies even to the עשרון itself, whether it is גדוש or מחוק. Rav Chisda answers that from רבי מאיר’s assignment of an עשרון מחוק for the חביתין, the חצי עשרון used for the same purpose is also מחוק, and from רבי מאיר’s מחוק the רבנן’s measure is also מחוק.
- Rami bar Chama asks whether the חביתין are divided into חלות by hand or with a כלי, and the reasoning assumes that a כלי would require bringing a scale to ensure equal portions. The גמרא asks why not bring a scale and answers that since weighing bread appears in a קללה, it is not proper for the Mikdash, citing והשיבו לחמכם במשקל.
- Rami bar Chama asks whether the שולחן sanctifies קמצים placed on it בגודשו שלו, analogizing from its sanctification of לחם הפנים or limiting sanctification to what is fit for it. Rav Chisda first answers that it does not sanctify, and the גמרא challenges from רבי יוחנן that the שולחן sanctifies many טפחים upward according to views about how much of the bread is folded. Rav Chisda then answers that the שולחן sanctifies such items only to disqualify them, אינו מקדש לקרב ומקדש לפסול.
- A משנה states שבע מידות של לח היו במקדש: הין, חצי הין, שלישית ההין, רביעית ההין, לוג, חצי לוג, and רביעית לוג. רבי אלעזר ברבי צדוק says there were only two vessels, a הין and a לוג, with שנתות marking levels for a פר, איל, and כבש. רבי שמעון says there was no הין vessel at all because הין served only for שמן המשחה in Moshe’s time, and he says there was instead a מידת לוג ומחצה used to measure the כהן גדול’s oil, לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בין הערביים.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions