Menachos 30
Summary
- A learning session for מנחות דף ל׳ begins seven lines from the bottom of דף כ״ט עמוד ב׳ and is dedicated as a זכות רפואה שלמה for חוה מרים בת מלכה פרידא, שלמה בן חיה לאה, רחל בת העניא, רבקה יאטל בת רחל, and אדל נחמה בת בת שבע, and לעילוי נשמת טובה רבקה אסתר בת ישראל יהושע. The גמרא continues an extended treatment of הלכות סת״ם and presents רב יוסף’s report of two rulings of רב in הלכות ספר תורה that are each challenged by a ברייתא, then develops detailed rules for correcting errors and formatting יריעות, margins, and spacing in a ספר תורה and חומש. The sugya later brings multiple teachings of רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב, including the reading of the last eight פסוקים and the relative value of buying versus writing a ספר תורה, and it concludes with a dispute about how to repair an omitted שם in writing. The presentation closes with reflections on the aggadah of בשעה שעלה משה למרום, its timing across sugyos, and an interpretive thread of שתוק כך עלה במחשבה לפני drawn through later sources.
- Today's דף is מנחות דף ל'. And we are seven lines from the bottom of דף כ״ט עמוד ב', אמר רב יוסף. Today's דף is being learned as a זכות רפואה שלמה for חוה מרים בת מלכה פרידא, שלמה בן חיה לאה, רחל בת העניא, רבקה יאטל בת רחל, and אדל נחמה בת בת שבע. Today's דף is also being learned לעילוי נשמת טובה רבקה אסתר בת ישראל יהושע. The גמרא is in a digression in הלכות סת״ם, an acronym for ספר תורה, תפילין and מזוזות.
- Rav Yosef says הני תרתי מילי אמר רב בספרא and each has ותניא תיובתא. Rav says a ספר תורה שיש בו שתי טעויות בכל דף ודף יתקן and שלוש יגנז, and a ברייתא contradicts him with שלוש יתקן and ארבע יגנז. The ברייתא adds that אם יש בו דף אחת שלמה מצלת על כולו, and רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב limits this to והוא דכתיב רובי דספרא שפיר, with רש״י on the רי״ף explaining this as not having five or six mistakes. Abaye asks whether a “שלמה” page that saves the whole can have three errors, and Rav Yosef answers הואיל ואיתיהיב לאיתקוני מתקן so three correctable errors still count.
- The quota of allowed errors applies specifically to חסירות, but for יתירות לית לן בה. Rav Kahana explains the reason for limiting חסירות as משום דמיחזי כמנומר because frequent insertions make the column look spotted. Agra חמוה דאבא has יתירות בספרי and Rava rules that the limits are only for חסירות, while יתירות can be corrected by scraping off the extras as רש״י explains.
- Rav says הכותב ספר תורה ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף, and a ברייתא challenges this with לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצב והולך עד סוף הדף. The גמרא suggests Rav refers to חומשין, then reinterprets this as חומשין של ספר תורה, meaning the end of each חומש within the ספר תורה. A further tradition is cited: אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב that לעיני כל ישראל may be באמצע דף, and the גמרא answers that this means ההיא באמצע שיטה איתמר. רבנן אמרי אף באמצע שיטה while רב אשי says באמצע שיטה דוקא, and the conclusion is והלכתא באמצע שיטה דוקא.
- Rabbi Yehoshua bar Abba says in the name of Rav Gidel in the name of Rav that שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת. A ברייתא presents רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה that from וימת שם משה עבד ה׳ onward יהושע בן נון wrote, while רבי שמעון insists משה wrote the whole תורה and explains the last eight as הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב, with מכאן ואילך משה כותב בדמע. The גמרא allows that even according to רבי שמעון the last eight remain unique because הואיל ואישתני אישתני.
- Rabbi Yehoshua bar Abba says הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצווה מן השוק, while כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני. Rav Sheshet adds that even one who buys a ספר תורה and then is מגיה אות אחת is considered כאילו כתבו. רש״י states that the buyer still performs a מצוה, but writing is a greater מצוה.
- A ברייתא states that one may make a יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין, and פחות מכאן ויתר על כן לא יעשה. The scribe may not compress letters to add more columns because it looks like איגרת, and may not make the columns too wide because מפני שעיניו משוטטות. The practical measure for column width is such that it fits למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם ג׳ פעמים. If a יריעה is nine columns wide it is split as ארבע לכאן וחמש לכאן, and these constraints apply בתחילת הספר, while בסוף הספר there is latitude even for even פסוק אחד ואפילו דף אחד, which the גמרא corrects to פסוק אחד בדף אחד.
- The ברייתא sets שיעור גיליון: מלמטה טפח and מלמעלה גימל אצבעות, and between columns כמלא ריווח רוחב שתי אצבעות. For חומשים it sets מלמטה שלש אצבעות, מלמעלה שתי אצבעות, and between columns כמלא ריווח רוחב גודל. Between lines is כמלא שיטה, between words כמלא אות קטנה, and between letters כמלא חוט השערה. It rules that one must not reduce the כתב for the sake of margins or spacing, prioritizing יפה writing over strict margin uniformity.
- If a five-letter word reaches the margin, one should not write שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, but rather שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף. If a word is only two letters, one may not place it between columns, but instead writes it at the start of the next line: חוזר וכותב בתחלת השיטה.
- If the scribe errs by omitting the שם, רבי יהודה says גורר את מה שכתב ותולה את מה שגרר and writes the שם in the scraped space. רבי יוסי says אף תולה את השם. רבי יצחק says אף מוחק וכותב while the ink is still wet, as רש״י explains, even though it is less aesthetically perfect than גירור. רבי שמעון שזורי says כל השם כולו תולים, מקצתו אין תולים. רבי שמעון אלעזר אומר משום רבי מאיר forbids writing the שם on מקום הגרר or מקום המחק and forbids תלייה, requiring removal and burial of the whole יריעה: מסלק את היריעה כולה וגונזה.
- Rav Chananel אמר רב rules הלכה תולין את השם, and Rabbah bar bar Chanah אמר רבי יצחק בר שמואל rules הלכה מוחק וכותב. The גמרא explains that they state the practice directly rather than “הלכה כרבי פלוני” because משום דאפכיה להו, as the attributions of the long ברייתא were commonly confused.
- The closing reflections return to the aggadah of משה seeing הקדוש ברוך הוא tying crowns and being shown רבי עקיבא’s דרשות and death, culminating in זו תורה וזו שכרה and the response שתוק כך עלה במחשבה לפני. A question is raised about when בשעה שעלה משה למרום occurs across sugyos, contrasting the impression that שבת פ״ח ע״ב occurs before מתן תורה with the claim from רמב״ן and אבן עזרא that ומשה עלה אל האלוקים means ascent on the mountain rather than to heaven, and with other “בשעה שעלה” passages that clearly occur during the forty days. A line of interpretation is offered from later ספרים that “עלה במחשבה” refers to the primordial plan of מידת הדין, that קדושי עליון live under that stricter standard, and that this framework is applied to קדושת הזמן and קדושת מקום in the חתם סופר. The reflections connect this to the idea that days marked by intense דין indicate deep קדושה and to the use of שתוק כך עלה במחשבה לפני as the explanatory response to suffering that appears incompatible with greatness.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions