Menachos 61
Summary
- A Mishnah in Menachos דף ס״א lays out four categories of קרבנות based on whether they require תנופה and/or הגשה, then lists the cases of תנופה without הגשה, the short list that requires both, and items that require neither, and it adds רבי שמעון’s framework that three קרבנות each have two out of three related מצוות. The Gemara derives key תנופה rules from pesukim for the אשם מצורע with its לוג שמן, explains how “לפני ה׳” yields an east-side location here versus west-side elsewhere, and establishes תנופה for ביכורים according to רבי אליעזר בן יעקב while questioning why רבי יהודה is not cited despite also requiring תנופה. The Gemara reconciles “אחד אנשים ואחד נשים” with “בישראל ולא באחרים” by distinguishing between a קרבן’s obligation in תנופה and who physically performs the תנופה, and it details the choreography and stacking order for תנופת שלמים and why multiple כהנים become involved under *berov am hadrat melech*. The later narrative develops the meaning of “משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי” as used by רש״י to explain “הואיל ורב גברא,” then challenges whether it means הלכה כמותו לעולם, bringing positions of the רא״ש בשם רבינו חננאל, the כסף משנה, and a broader pilpul that ties in other sugyos and proposed hierarchies of כללי הפסיקה.
- A Mishnah states that the following require תנופה and not הגשה: לוג שמן של מצורע ואשמו, ביכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב, and the אימורים of שלמי יחיד together with their חזה ושוק, and it applies the obligation to both men and women while limiting who performs the act through “בישראל ולא באחרים.” A Mishnah includes two communal שבועות offerings, שתי הלחם and שתי כבשי עצרת, and describes the תנופה by placing שתי הלחם atop the two כבשים, placing two hands beneath, and performing מוליך ומביא מעלה ומוריד, with a derivation from “אשר הונף ואשר הורם.” A Mishnah sets the locations by stating that תנופה is done במזרח and הגשה במערב, and it rules that when both apply, תנופה precedes הגשה.
- A Mishnah lists מנחת העומר and מנחת קנאות as requiring both הגשה and תנופה, and it describes them as unique in lacking שמן and lacking לבונה with an unusual קמיצה. A Mishnah rules that לחם הפנים and מנחת נסכים require neither הגשה nor תנופה. A Mishnah quotes רבי שמעון that three קרבנות each require two out of three מצוות—סמיכה, תנופה מחיים, and תנופה שחוטה—so that none of the three has all three. A Mishnah assigns to זבחי שלמי יחיד סמיכה מחיים with תנופה שחוטה but not תנופה חי, assigns to זבחי שלמי ציבור תנופה חי ושחוטים but no סמיכה, and assigns to אשם מצורע סמיכה ותנופה חי but no תנופה שחוט.
- A Baraisa derives from “והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם” that the אשם מצורע and its לוג שמן require תנופה together, and it reads “והניף אותם” as לכתחילה performing one combined תנופה. A Baraisa allows בדיעבד performing תנופה on each separately by reading “והניף” as a singular form that can attach to one item, while rejecting a requirement to wave twice by reading “תנופה” as singular. A Baraisa interprets “לפני ה׳” as locating this תנופה במזרח, and the Gemara challenges this from sugyos where “לפני ה׳” implies מערב. A Gemara answers that the מערב requirement applies to מנחה that is treated as חטאת and therefore needs יסוד, and the קרן דרומית מזרחית lacks יסוד so “לפני ה׳” for that context collapses to מערב, while the מצורע’s אשם and לוג שמן are not governed by that חטאת/יסוד constraint. A Gemara explains this east-side reading through the view that the מזבח is entirely בצפון so מזרחית דרומית can also be deemed לפני ה׳, and it quotes רש״י that this does not exclude מערב and means that even in the east it can be called לפני ה׳.
- A Mishnah includes ביכורים among items requiring תנופה without הגשה only according to רבי אליעזר בן יעקב. A Baraisa has רבי אליעזר בן יעקב learn that ביכורים require תנופה from “ולקח הכהן הטנא מידך,” and a Gemara explains that he derives this through a גזירה שוה of *yad yad* from שלמים, connecting “מידך” to “ידיו תביאנה.” A Gemara uses this linkage in both directions so that ביכורים indicates that a כהן is involved and שלמים indicates that בעלים are involved, and it resolves the apparent conflict by ruling that the כהן places his hand under the hand of the בעלים and together they do תנופה. A Gemara challenges why the Mishnah attributes the דין only to רבי אליעזר בן יעקב when a Baraisa brings רבי יהודה who reads “והנחתו” as תנופה because “והניחו” already supplies simple הנחה. A Gemara answers in the name of רבא that the Mishnah cites רבי אליעזר בן יעקב because his source appears earlier in the parashah, and in the name of רב נחמן בר יצחק that it is because “הואיל ורב גברא,” with רש״י defining this as “שהוא חכם ביותר” and grounding it in “משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.”
- A Gemara reads the Mishnah’s “אחד אנשים ואחד נשים” together with “בישראל ולא באחרים” and initially treats “בישראל” as if it excludes women, creating a contradiction. A Gemara resolves via רבי יהודה that both men’s and women’s offerings require תנופה but the act of תנופה is done “בישראל ולא בידי נשים,” so that a male owner participates while a woman does not. A Baraisa derives from “בני ישראל” that בני ישראל do תנופה and not עובדי כוכבים, and בני ישראל do תנופה and not women, and רבי יוסי argues that while the Torah distinguishes by סמיכה because סמיכה is done by owners, it does not remove the offering’s תנופה because תנופה is in the domain of כהנים. A Gemara explains that “בני ישראל” still teaches who physically waves, so a כהן performs the תנופה for a woman’s or non-Jew’s offering rather than the owner. A Baraisa reads “המקריב” as including גרים and עבדים משוחררים in תנופה, rejects reading it as limiting תנופה to the כהן because “מידו תביאנה” already establishes owner participation, and again concludes that the כהן places his hand under the owner’s hand and waves.
- A Gemara gives the procedure for שלמי יחיד by placing the אימורין on the palm and placing the חזה ושוק atop them, and it adds that whenever bread accompanies תנופה, the bread is placed on top, with רב פפא applying this to מילואים. A Gemara asks why the חזה ושוק must be atop the אימורין and brings a pasuk reading “שוק התרומה וחזה התנופה על אישי החלב,” then counters with “ואת החלב על החזות יביאו,” which sounds like the opposite. A Gemara has אביי distinguish stages by saying “ואת החלב על החזות יביאו” describes transport from the בית המטבחיים, while the “על אישי החלב” pasuk describes the arrangement during תנופה. A Gemara brings “וישימו את החלבים על החזות” and explains it as the post-תנופה handoff to another כהן going to perform הקטרה, and it derives that three כהנים are involved for reasons of “ברוב עם הדרת מלך.” A narrative explains רש״י’s model in which the order flips during handoffs from the בית המטבחיים to the כהן at the מזבח for תנופה and then to the כהן who performs הקטרה, producing the alternating descriptions across pesukim.
- A narrative presents that רש״י reads “הואיל ורב גברא” as רבי אליעזר בן יעקב being “חכם ביותר” because “משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי,” and it cites רש״י’s formulation that “שהלכה כמותו לעולם.” A narrative challenges whether this implies an absolute rule by citing the רא״ש in עירובין who quotes רבינו חננאל that *kav* equals 102 and that הלכה כמותו applies in “במאה ושתיים דברים,” with the possibility that a given case is outside that count. A narrative brings the כסף משנה’s explanation of the רמב״ם in הלכות בית הבחירה that *משנת* limits the rule to Mishnah and not to Baraisa, allowing the רמב״ם to follow רבי שמעון בר יוחאי over רבי אליעזר בן יעקב in a Baraisa context. A narrative then cites another כסף משנה on a Mishnah case in סוטה where the רמב״ם follows רבי עקיבא over רבי אליעזר בן יעקב, concluding that הלכה כרבי עקיבא מחבירו can override the *kav venaki* principle. A narrative develops further pilpul that treats some statements of רבי שמעון בר יוחאי as carrying רבי עקיבא’s authority, and it adds a later framework from *Ben Yoḥai* distinguishing between “רבי שמעון” and “רבי שמעון בר יוחאי” in Shas as before versus after the cave episode. A narrative closes by asserting that these sources show one must evaluate the sugya rather than assume “הלכה כמותו לעולם,” even while maintaining that the Gemara’s use of “רב גברא” gives רבי אליעזר בן יעקב a recognized advantage over רבי יהודה for why the Mishnah attributes תנופת ביכורים to him.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions