Menachos 88
Summary
- Today’s learning on מנחות דף פ"ח begins from the משנה at the bottom of דף פ"ז עמוד ב׳ and moves from the earlier dispute about dry measures to the liquid measures used in the בית המקדש, listing seven כלי מדידה and presenting disputes about whether a הין existed as a separate כלי or whether markers on one כלי sufficed, and what should replace a הין if it is omitted. The גמרא brings a ברייתא that frames the same list as a רבי יהודה–רבי מאיר dispute and explains their practical difference either through רבי יוחנן’s focus on בירוצי מידות and the direction of measuring from a divine standard or through אביי’s interpretation of what “מלאים” requires. The sugya then ties the number שבע to a הלכה למשה מסיני, challenges how רבי אלעזר בר צדוק can fit that, and raises a broader question using the רמב"ם and the בריסקער רב about whether a מחלוקת can exist in הלכה למשה מסיני. The later משנה assigns practical functions to each כלי (רביעית, חצי לוג, לוג, and the larger measures), and the גמרא explains why the רביעית and חצי לוג needed קדושת כלי שרת by connecting them to the חביתי כהן גדול and the מנורה, culminating in a ruling that a נר שכבתה is refilled כמדה ראשונה; the presentation then expands into the practical halachic implications of the שיעור רביעית, including the נודע ביהודה’s doubling thesis, the משנה ברורה’s guidance, and later critiques and defenses.
- Today's משנה states that שבע מידות של לח היו במקדש: הין, חצי הין, שלישית ההין, רביעית ההין, לוג, חצי לוג, ורביעית לוג. Rav צדוק says שנתות היו בהין, so one כלי reaching a הין carries markings such as עד כאן לפר, ועד כאן לאיל, ועד כאן לכבש to measure the needed נסכים without separate vessels for each fraction. Rav שמעון says לא היה שם הין because the תורה never requires exactly a הין for נסכים, and he replaces it with מידה יתירה של לוג ומחצה used for מנחת כהן גדול, לוג ומחצה בבוקר and לוג ומחצה בין הערביים.
- A ברייתא lists the same seven liquid measures and attributes the list to רב יהודה and רב מאיר, with the only apparent difference being the order. Rabbi יהודה lists from lowest to highest, beginning with רביעית לוג and ending with הין, while Rabbi מאיר lists from highest to lowest, beginning with הין and ending with רביעית לוג. The גמרא asks מאי בינייהו because the content of the list is identical.
- Rabbi יוחנן explains that the difference is בירוצי מידות, the foam that rises when pouring, and whether it is included in the שיעור and receives קדושה. He says Rabbi יהודה, who orders ממטה למעלה, holds בירוצי המידות נתקדשו and understands that ורביעית יהב ליה רחמנא למשה and משה was told שער, so later measures were derived by pouring from smaller to larger vessels where foam is preserved. He says Rabbi מאיר, who orders ממעלה למטה, holds בירוצי מידות לא נתקדשו and understands that והין יהב ליה רחמנא למשה and משה was told שער, so measures were derived by pouring from larger to smaller where foam is lost.
- Abaye rejects tying the רבי יהודה–רבי מאיר dispute to בירוצי מידות and says דכולי עלמא ברוצי מדות איכא דאמרי נתקדשו ואיכא דאמרי לא נתקדשו without linking it to this argument. Abaye says they argue about the meaning of מלאים in the נשיאים’ offerings, where a vessel is described as מלאים סולת בלולה בשמן. He states that the ממעלה למטה view treats מלאים as שלא יחסר ושלא יותיר, requiring an exact fill to the top without deficit or overflow, while the ממטה למעלה view treats מלאים as שלא יחסר but allows יותיר, still calling it מלאים even with overflow.
- The גמרא accepts Rav שמעון’s question on the usefulness of a הין for later generations and answers that משה needed a הין for שמן המשחה as written וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. The sugya frames the dispute as whether a measure needed only לפי שעה was later hidden or whether once it existed it remained. The גמרא then states גמירי that there is a הלכה למשה מסיני of שבע מדות, forcing Rav שמעון to keep the total at seven by substituting לוג ומחצה for הין.
- Rabbi אלעזר בר צדוק’s view that שנתות היו בהין raises the challenge ולית ליה שבע מדות, since his approach reduces the number of separate vessels. One answer says ולית ליה, meaning he does not accept that הלכה למשה מסיני in the form stated. Another answer says the tradition is not שבע מדות but שבע מדידות, so markings can constitute seven measurements even if fewer physical vessels exist.
- The text cites the רמב"ם in הלכות ממרים פרק א׳ הלכה ג׳ that דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם and that any matter found in dispute בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו. The Brisker Rav in חידושי מרן גרי״ז הלוי on מסכת יומא דף פ׳ challenges this using cases where ש״ס labels something הלכה למשה מסיני yet records a dispute, including סומכוס versus חכמים on צרורות in בבא קמא. He bases his resolution on תמורה ט״ז ע״א stating that אלף ושבע מאות קלים וחמורים וגזירות שוות ודקדוקי סופרים were forgotten בימי אבלו של משה and later restored by עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, allowing disputes in areas that are called הלכה למשה מסיני but were reconstructed rather than preserved in uninterrupted מסורה.
- The משנה asks רביעית מה היתה משמשת and answers רביעית מים למצורע and רביעית שמן לנזיר, and it asks חצי לוג מה היה משמש and answers חצי לוג מים לסוטה and חצי לוג שמן לתודה. The משנה says the לוג measures oil for all מנחות and states that even a מנחה של ששים עשרון requires ששים לוג, while רבי אלעזר בן צדק argues that even then אין לה אלא לוג based on למנחה ולוג שמן. The משנה assigns חצי הין to the פר as ששה לוגין, שלישית ההין to the איל as ארבעה לוגין, רביעית ההין to the כבש as שלשה לוגין, and it states שלשה ומחצה למנורה with חצי לוג לכל נר.
- The גמרא reports יתיב רבי וקשיא ליה: רביעית למה נמשחה, arguing that for מצורע it is חוץ and for נזיר the קדושה begins at שחיטת איל, so a כלי שרת should not be needed to sanctify. Rav חייא answers that the רביעית is used for חביתי כהן גדול as רביעית שמן לכל חלה וחלה, because the daily offering uses לוג ומחצה in the morning and לוג ומחצה in the evening and is divided into twelve חלות. Rebbe responds מארץ מרחק איש עצתו, tying Rav חייא’s insight to his role in preserving תורה.
- The גמרא reports that רבי is also troubled by חצי לוג דמשיחה, since מי סוטה are מים קדושים from the כיור and לחמי תודה become קדוש at שחיטת תודה. Rav שמעון בר רבי answers that the חצי לוג is needed to distribute חצי לוג שמן לכל נר ונר in the מנורה, and רבי calls him נר ישראל and accepts the answer. רבי יוחנן אמר רבי rules that if a נר שכבתה, the oil or wick is cleared and the כהן נותן בה שמן ומדליקה, and the sugya clarifies that the refilling is כמדה ראשונה, not merely the missing amount, because measuring the deficit would require additional measures beyond the fixed שבע. The final citation states this explicitly: נר שכבתה נתדשן השמן נתדשנה הפתילה מטיבה ונותן בה שמן כמדה ראשונה ומדליקה.
- The text applies the sugya to practical halacha by stating that רביעית is the core שיעור for שתיה and for כוס של ברכה such as קידוש and הבדלה, and it identifies רביעית הלוג as ביצה ומחצה because לוג is שש ביצים. It describes measuring egg-volume by displacement and gives an example that an average large egg displaces about 1.87 ounces, yielding about 2.8 ounces for ביצה ומחצה, and it contrasts this with Rav חסדא’s geometric measure in פסחים קט: אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. The נודע ביהודה in צל״ח argues that the ביצה-based and אצבע-based calculations diverge by a factor of two, rejects the idea that people became larger due to ירידת הדורות, and concludes ביצינו נתמעטו so all egg-based שיעורים must be doubled, making רביעית three ביצים and כזית a full ביצה instead of חצי ביצה. The משנה ברורה in סימן רע״א records both the standard measure and those who prove the eggs shrank by half, recommends לחוש לדבריהם לענין קידוש הלילה, and refers to the ביאור הלכה for fuller analysis, where he challenges the doubling using יומא דף פ׳ about mouth capacity and reports personal testing that most people cannot hold three eggs’ worth. The presentation notes that the חזון איש strongly defends the נודע ביהודה’s approach in קונטרס שיעורין, rejects the תשובה מאהבה’s claim that the נודע ביהודה’s thumb skewed the measurement as פטומי מילי, and adds that the חתם סופר reports that רבי אפרים זלמן מרגליות and the חתם סופר himself replicated the experiment and obtained the same result. The text adds an archaeological anecdote about an egg found in Pompeii matching modern size and connects it to the broader issue of using archaeological finds for halachic determination, citing the בית יוסף in סימן ל״ד about תפילין found in a dig matching רש״י’s סדר.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions