Menachos 29
Summary
- Today’s learning of מנחות דף כ״ט, begun from about fifteen lines from the bottom of דף כ״ח עמוד ב׳ אמר שמואל משמיה דסבא, is dedicated as a זכות רפואה שלימה for חוה מרים בת מלכה פרידא, שלמה בן חיה לאה, רחל בת הניה, רבקה יטל בת רחל, and אידל נחמה בת בת שבע, and לעילוי נשמת טובה רבקה אסתר בת ישראל יהושע. The text digresses from the core מנחות סוגיא into הלכות and דרשות about the מנורה, first reconstructing its physical dimensions and decorations from פרשת תרומה and then moving to שלמה המלך’s ten מנורות and the meaning of מכלות זהב. The narrative then shifts sharply into סת״ם: the requirement of perfect letters in מזוזה and תפילין, the rule of גוויל מוקף, holes in letters, and practical tests of letter-forms. It culminates in the famous account of משה רבינו seeing הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות and being shown רבי עקיבא’s דרשות and suffering, followed by teachings about taggin, special scribal forms, and the דרשה of ביה ה׳ צור עולמים about עולם הזה and עולם הבא created with ה׳ and י׳.
- Today’s דף is מנחות דף כ״ט and the learning begins about fifteen lines from the bottom of דף כ״ח עמוד ב׳ אמר שמואל משמיה דסבא. Today’s דף is learned as a זכות רפואה שלימה for חוה מרים בת מלכה פרידא, שלמה בן חיה לאה, רחל בת הניה, רבקה יטל בת רחל, and אידל נחמה בת בת שבע. Today’s דף is also being learned לעילוי נשמת טובה רבקה אסתר בת ישראל יהושע.
- The מנורה is commanded as ועשית מנרת זהב טהור with מקשה תיעשה המנורה and a ירכה and קנה, with גביעיה כפתריה ופרחיה all integral to the גוף of the מנורה. The תורה specifies וששה קנים יצאים מצדיה, three on each side, and prescribes for each of the six arms three גביעים משקדים with a כפתר and a פרח, while the central מנורה has ארבעה גביעים משקדים with כפתריה ופרחיה. The פסוקים add three כפתרים תחת paired arms and conclude that כפתריהם וקנתם ממנה יהיו, all מקשה אחת זהב טהור, with a total weight of a ככר. The command וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר is presented as a cryptic instruction that the גמרא will דרש.
- Shmuel משמיה דסבא states that גובהה של מנורה is שמונה עשר טפחים and breaks the eighteen into measured segments of blank shaft and decorative units. He defines הרגלים והפרח as ג׳ טפחים, followed by intervals of טפחיים חלק and a טפח containing גביע וכפתור ופרח arranged so that they occupy one טפח while appearing on different sides. He places three successive כפתורים in the midsection, each serving as the point from which two קנים יוצאין ממנו, and each pair of arms rises כנגד גובהה של מנורה so that all six culminate at the same height. He finishes the count with the top three טפחים containing ג׳ גביעים וכפתור ופרח, again requiring a side-by-side arrangement to fit the items into the stated space.
- The גמרא describes גביעים as כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים as כמין תפוחי הכרכיים, and פרחים as כמין פרחי העמודים. It totals the ornaments as גביעים עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, and פרחים תשעה. It rules that each category is מעכבין זה את זה, and that גביעים כפתורים ופרחים together are mutually מעכב, so that omission of any one invalidates the required completeness.
- The גמרא verifies עשרים ושנים גביעים by combining ובמנורה ארבעה גביעים with three גביעים on each of six קנים for eighteen more. It verifies אחד עשר כפתורים by counting two on the central shaft, six on the six arms, and three mid כפתורים from which paired arms emerge. It challenges the count of תשעה פרחים and answers with Rav Shalman from the phrase עד ירכה עד פרחה מקשה היא, deriving an additional פרח on the ירך and thereby reaching nine.
- Rav says גובה של מנורה תשעה טפחים, and Rav Simi bar Chiya challenges him from the tradition of אבן היתה לפני מנורה ובה שלוש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות, since steps seem unnecessary for a nine-טפח menorah. Rav answers with סימי את and explains that his nine refers to משפת קנים ולמעלה rather than the full height. The phrase סימי את is flagged as cryptic and deferred for later explanation.
- A פסוק in דברי הימים ב says והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב regarding שלמה המלך’s מנורה, and Rav Ami explains that מכלות זהב means that all of שלמה’s זהב סגור was consumed. The text defines זהב סגור as the gold that forces other sellers to “close” because buyers prefer it exclusively. Rav Yehuda אמר רב states that שלמה made עשר מנורות, and for each he began with אלף כיכר זהב, refined it אלף פעמים לכור, and it ultimately stood on כיכר. The גמרא reconciles the claim of depletion with the פסוק אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה by limiting the depletion to זהב סגור specifically.
- The גמרא questions whether so much gold could be lost through refining and brings a ברייתא that the מנורה of בית המקדש was only a דינר זהב קורדקיני heavier than משה’s, yet required שמונים פעם לכור to reach כיכר. The text resolves that refinement becomes increasingly difficult as the remaining excess becomes smaller, so early reductions are large while the final minimal reduction requires many passes.
- Rav Shmuel bar Nachmani אמר רבי יונתן interprets על המנורה הטהורה as meaning שיורדת מעשה ממקום טהרה, that the menorah came down from heaven. The גמרא challenges this from על השלחן הטהור and explains that for the table טהור implies it is susceptible to טומאה, while for the menorah susceptibility is obvious because it is כלי מתכות, so the term טהורה must teach a different point. A ברייתא of רבי יוסי ברבי יהודה says ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, and משה saw and made copies, grounded in וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. The גמרא distinguishes משכן language of כמשפטו which indicates הלכות rather than physical form, from menorah language of כתבניתן which indicates an actual visual model.
- Rabbi Chiya bar Abba אמר רבי יוחנן describes גבריאל חגור כמין פסיקיא showing משה מעשה מנורה, supported by the demonstrative phrase וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל lists three matters hard for משה until הקדוש ברוך הוא showed him באצבעו: מנורה, ראש חודש, and שרצים, with some adding אף הלכות שחיטה from וזה אשר תעשה על המזבח. The text closes the menorah portion by reiterating the technical reconstruction of height and ornaments, the account of שלמה’s menorot, and the repeated theme that משה required heavenly showing to grasp the menorah.
- The narrative turns to סת״ם through the משנה that שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו and even כתב אחד מעכבן. The גמרא calls this פשיטא and connects it to וכתבתם implying כתיבה תמה. Rav Yehuda אמר Rav initially frames the חידוש as לקוצה של יוד, but the גמרא calls even that peshita and instead anchors the teaching in Rav Yehuda אמר Rav that any letter lacking גוויל מוקף לה מארבע רוחותיה is פסול. רש״י and תוספות dispute the definition of קוצה של יוד, with רש״י identifying the right leg of the י and תוספות identifying the small stroke atop the י.
- Ashimi bar Nadbakh משמיה דרב יהודה rules that ניקב תוכו של ה׳ כשר while ניקב ירכה פסול, with רש״י offering two explanations of “תוכו” and “ירכו” and noting the case concerns תפילין. Rav Yaakov reports directly from Rav Yehuda that if the ירך is perforated it remains כשר if נשתייר בו כשיעור אות קטנה, otherwise פסול. A case is brought where אגרא חמוה דרב אבא has the ה׳ of העם in his תפילין with a severed leg, and Rav Abba applies the שיעור אות קטנה test. Another case has a perforated ו׳ in ויהרג, and Rav Zeira instructs bringing a child דלא חכים ולא טיפש to see whether it reads ויהרג or יהרג, determining כשרות accordingly.
- The text notes a sidebar about רמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי and its relevance to discussions in פוסקים about a father-in-law and son-in-law sharing names, alongside a reported alternate girsa that reads רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי. The point is presented as hinging on variant readings in שיטה מקובצת and other ראשונים.
- Rav Yehuda אמר Rav recounts that when משה ascended to heaven he found הקדוש ברוך הוא tying כתרים לאותיות and asked מי מעכב על ידך. Hashem tells him about עקיבא בן יוסף who will דרש on every קוץ תילין תילין של הלכות, and משה asks to see him. משה sits at the end of שמונה שורות and does not understand the teaching until Rabbi Akiva answers a question with הלכה למשה מסיני, restoring משה’s composure. משה then asks to see Rabbi Akiva’s reward and is shown his flesh being weighed in the marketplace after Roman torture, prompting the cry זו תורה וזו שכרה, and Hashem answers שתוק כך עלה במחשבה לפני.
- Rava states that שבע אותיות צריכות שלשה זיונין and names them שעטנ״ז ג״ץ, including final נון and final צדי per רש״י. Rav Ashi reports seeing expert scribes of דוקני דבי רב who modify the roof of חית and suspend the leg of ה״א. The חית form is explained as symbolizing חי הוא ברומו של עולם, and the suspended ה״א leg is tied to a דרשה about repentance and divine assistance.
- Rav Yehuda Nesiah asks Rav Ami about בטחו בה׳ עדי עד כי ביה ה׳ צור עולמים, and after an initial ביטחון reading, presses why the פסוק says ביה rather than יה. The answer follows Rav Yehuda ברבי אלעאי that ביה signals two worlds created, one with ה׳ and one with י׳, and the verse בהבראם is read אל תקרי בהבראם אלא בה׳ בראם to assign עולם הזה to ה׳ and עולם הבא to י׳. The ה׳ is explained as דומה לאכסדרה with an opening that lets one exit to תרבות רעה, while the suspended leg creates a distinct entrance for return, because repentance requires assistance as in בא לטהר מסייעין אותו and בא לטמא פותחין לו from אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. The tag atop the ה׳ is explained as Hashem saying that if one returns, אני קושר לו קשר, and the י׳ is linked to the small number of צדיקים and their כפיפת ראש, with the bent stroke reflecting that צדיקים are humbled because their deeds are not alike.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions