Menachos 43
Summary
- The learning of מנחות דף מ״ג begins from about 25 lines from the bottom of מ״ב עמוד ב׳ at אמר רב יהודה אמר רב and is dedicated as a זכות רפואה שלימה for ברוך יצחק בן שפרה מירל. The narrative advances through פרק התכלת with a sustained focus on *lishmah* requirements in ציצית, including which stages of production require intent for the mitzvah, and it parallels these questions with *lishmah* issues in תפילין. It then turns to the practical reliability of תכלת, how it is produced, why certain samples are discarded, and when one may buy dyed material or finished garments. The daf continues into questions of who is obligated in ציצית, whether it is a מצות עשה שהזמן גרמא, and how דרשות from וראיתם אותו generate multiple halachic and aggadic teachings, culminating in praise of ישראל being surrounded by mitzvos and in assurances of spiritual protection through תפילין, ציצית, and מזוזה.
- Today's דף is being learned as a זכות רפואה שלימה for ברוך יצחק בן שפרה מירל. The learning proceeds in פרק התכלת with הלכות related to ציצית.
- Rav Yehuda says in the name of Rav that if one made ציצית from קוצין, נימין, or גרדין, the ציצית are פסולה because those leftover threads were originally placed for the garment and not *lishmah* for ציצית. Rav states that מן הסיסין is כשירה because the key requirement is that the attachment for ציצית be done *lishmah* even if the threads were originally spun for the garment. Shmuel argues that even מן הסיסין is פסולה because בעינן טויה לשמה, requiring *lishmah* at the spinning stage as well.
- The Gemara frames Rav and Shmuel’s dispute as תלוי במחלוקת תנאים through a ברייתא about תפילין: coating batim with gold or using עור בהמה טמאה is פסול, while עור בהמה טהורה is כשר even if not processed *lishmah* according to the first opinion. Rabban Shimon ben Gamliel holds that even עור בהמה טהורה is פסול עד שיעבדן לשמה, requiring tanning *lishmah*. The Gemara equates עיבוד העור for תפילין with טוויה for ציצית as an early-stage הכשר, mapping the tannning dispute onto the spinning dispute.
- Abaye asks Rav Shmuel bar Yehuda how תכלת is dyed, and he describes taking דם חילזון with סמנים, boiling it in a יורה, and testing a small amount by placing it in a ביעתא and dipping wool, then discarding the eggshell and burning the wool sample. The Gemara derives that טעימה פסולה and that בעינן צביעה לשמה, and Rav Ashi explains that the פסול of the sample follows because the dyeing requires *lishmah*. The Gemara adds that the disposal of the sample dye is treated as a תנאי dispute: רבי חנינא בן גמליאל rules טעימה פסולה משום שנאמר כליל תכלת, while רבי יוחנן בן דהבאי says even מראה שני שבה כשר משום שנאמר ושני תולעת.
- A ברייתא states תכלת אין לה בדיקה and therefore ואינה ניקחת אלא מן המומחה, while תפילין יש להם בדיקה yet still are only bought from a מומחה because one cannot verify whether the עיבוד was *lishmah*. The text presents ספרים ומזוזות as having בדיקה and being purchasable from anyone, with רש״י explaining this as דלא קבעי עיבוד לשמה and noting תוספות challenges that assumption for ספר תורה and מזוזה. The Gemara then rejects the assumption that תכלת has no test for authenticity, citing Rav Yitzchak brei d’Rav Yehuda’s chemical soak test and Rav Ada’s baking-in-barley-yeast test, and it concludes that אין לה בדיקה refers to inability to determine whether צביעה was done *lishmah*.
- Rav Yitzchak brei d’Rav Yehuda tests dyed thread by soaking it overnight in a mixture including *alum*, *fenugreek water*, and מי רגלים בן ארבעים יום, declaring it פסולה if the color fades and כשירה if it does not. Rav Ada cites Rav Avira’s test of baking the thread into חמירא ארכסא דשערי, ruling it כשירה if it improves and פסולה if it worsens, summarized by the mnemonic שינוי שקר שינוי אמת. A case from Mar of ממשכי produces conflicting outcomes across the two tests, and Rav Achai concludes that the two methods are meant to work together in sequence, a view later affirmed by שלחו מתם that שמועה זו אהדדי איתמר with stepwise criteria for כשרות and פסלות.
- A ברייתא rules that one who buys a טלית מצוייצת from a ישראל may rely on its חזקה, and from an עובד כוכבים who is a תגר it is כשרה, but from an עובד כוכבים who is a הדיוט it is פסולה. The same ברייתא states that אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה, yet permits reliance on a תגר’s merchandise. The Gemara gives reasons for the sales restriction: in Bavel they explain it משום זונה, and Rav Yehuda explains שמא יתלווה עמו בדרך ויהרגנו.
- The Gemara reports that Rav Yehuda puts תכלת on the garment of his wife and also blesses each morning להתעטף בציצית. It initially views these actions as contradictory regarding whether ציצית is מצות עשה שהזמן גרמא, then resolves that Rav Yehuda holds it is not time-bound yet still makes a new berachah based on רבי’s rule in תפילין that one blesses every time one puts them on. The text explains that Rav Yehuda is צניע and does not remove his garment all day, and that his morning berachah occurs when he changes from כסות לילה to כסות יום.
- A ברייתא teaches הכל חייבין בציצית including כהנים, לויים, ישראלים, גרים, נשים, and עבדים, while רבי שמעון exempts נשים because ציצית is מצות עשה שהזמן גרמא. The Gemara explains the need to state כהנים because one might have thought their היתר כלאים in בגדי כהונה would remove them from ציצית, and it establishes the היתר as limited to בעידן עבודה. רבי שמעון derives exclusion of כסות לילה from וראיתם אותו, while אשר תכסה בה includes כסות סומא because it is “in sight” to others, and the text reasons to include the blind person’s garment and exclude night-garments. The חכמים instead use אשר תכסה בה to include a בעלת חמש and interpret על ארבע כנפות as excluding בעלת שלש, while רבי שמעון derives the five-corner inclusion from the extra word אשר and the רבנן reject that derivation.
- The חכמים use וראיתם אותו וזכרתם to link seeing ציצית to remembering a related mitzvah, identifying קריאת שמע through the זמן of משיכיר בין תכלת ללבן. Another ברייתא links v’ra’item to the סמיכות of כלאים and ציצית in לא תלבש שעטנז… גדילים תעשה לך, supporting the idea of כלאים בציצית through the juxtaposition. A further teaching states that ציצית is שקולה כנגד כל המצות כולן and that ראיה leads to זכירה and זכירה leads to עשיה. רבי שמעון בן יוחאי teaches that one who is careful with ציצית זוכה ומקבל פני שכינה, deriving a link between וראיתם אתו and את ה׳ אלהיך תירא ואתו תעבד.
- A ברייתא declares חביבין ישראל שסיבבם הקדוש ברוך הוא במצוות, listing תפילין בראשו, תפילין בזרועו, ציצית בבגדיהם, and מזוזה לפתחיהם, and attributes to דוד the verse שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. The text recounts that דוד, upon entering a בית המרחץ and finding himself ערום, laments standing without a mitzvah until he remembers the מילה שבבשרו and is comforted, then sings למנצח על השמינית מזמור לדוד, interpreting השמינית as מילה שניתנה בשמיני. רבי אליעזר בן יעקב states that one who has תפילין, ציצית, and מזוזה is מוחזק שלא יחטא, citing והחוט המשולש לא במהרה ינתק and חנה מלאך השם סביב ליראיו ויחלצם.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions