Bechoros 24
Summary
- The שיעור learns מסכת בכורות דף כ"ד from the words מאי ברייתא and sets a ברייתא against רבן שמעון בן גמליאל’s משנה about buying a nursing animal from an עובד כוכבים and whether the next offspring is a בכור, then develops a גמרא חקירה about what “דבר בחזקתו” means with a נפקא מינה for מלקות of אותו ואת בנו, brings a חזיר שכרוך אחר רחל case tied to רבי יוחנן and רב אחאי בריבי that ends in תיקו, and begins a new משנה about preparing a בכור for שחיטה without violating לא תגוז, concluding with רב’s פסיקת הלכה כרבי יוסי ברבי משולם and רב הונא’s ruling that the parallel act on יום טוב is מותר because it is דבר שאינו מתכוין.
- The גמרא asks מאי ברייתא and cites a ברייתא that rules הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים הבא אחריו בכור מספק מפני שמרחמת אף על פי שאינו יולדת, because the animal may nurse a young that is not its own. Rabban Shimon ben Gamliel argues and says דבר בחזקתו, meaning the animal is assumed to have already given birth and the next offspring is not a בכור even מספק.
- The ברייתא continues with וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן מבכירות יולדות, and the next morning he finds זכרים תלויות בשאינן מבכירות and נקבות תלויות במבכירות. Rabban Shimon ben Gamliel rules אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, so he treats the nursing pairings as reality and there is no חיוב בכור. Tosafos explains that the case is at night because שעדיין אין אמות מכירות ולדותיהן ודרכן לטעות בלילה, and even so לא חיישינן.
- The גמרא asks what Rabban Shimon ben Gamliel means by הדבר בחזקתו, whether he holds דאינה מרחמת אלא אם כן ילדה so after prior birth חיישינן לרחומי, or he holds דידה מרחמה דלא דידה לא מרחמה ליה. The גמרא states that for בכור there is no נפקא מינה, and the practical difference is למילקא משום אותו ואת בנו, because if nursing proves it is certainly her child then one who slaughters both in one day is liable for mלקות, while if nursing might be רחמי on a чуж child then לא לקי.
- The גמרא tries to prove from the משנה’s אינו חושש שמא בנה של אחרת היה and reads היה as implying אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא, so the text does not prove a categorical rule. The גמרא then tries from the סיפא of נכנס בתוך עדרו and rejects the proof by stating במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמא דלאו דידה, so when it just gave birth it does not abandon its own young. The גמרא then tries from the ברייתא’s וכן to equate רישא and סיפא, rejects it with הא כדאיתא והא כדאיתא, and explains that the comparison is limited to אפטורא דבכורה.
- Rabba bar bar Chana says in the name of Rabbi Yochanan that if one sees חזיר שכרך אחר רחל the רחל is פטורה מן הבכורה and the חזיר is אסור באכילה עד שיבא ויורה צדק לכם. The גמרא challenges this as internally contradictory because פטור מן הבכורה fits Rabban Shimon ben Gamliel while אסור באכילה fits the רבנן, and it questions why “יורה” is needed if the doubt is factual. The גמרא answers that הלכה כרבן שמעון בן גמליאל is clear, but the uncertainty is what Rabban Shimon ben Gamliel holds about יולדת מרחמת or אינה מרחמת, so the sheep is פטורה מן הבכורה ממנפשך while the permissibility of eating remains uncertain.
- The גמרא explains that חזיר is necessary because one might have limited רחמים to דמינה, and the case teaches that even דלאו מינא נמי איכא למימר דילמא מרחמא. Rabbi Yochanan identifies this as the question of בעי אחוי בריבי: ראה חזיר שכרוך אחר רחל מהו, and the גמרא frames it as a double inquiry—לבכורה ואליבא דרבנן whether רחמים extends beyond its kind, and לאכילה ואליבא דרבי שמעון בן גמליאל whether the nursing proves it is a non-pig offspring. The sugya concludes תיקו.
- The משנה brings רבי יוסי ברבי משולם based on לא תגוז בכור צאנך and addresses חלדה when slaughtering a בכור with long wool. Rabbi Yosi bar Rabbi Meshulam rules that השוחט את הבכור עושה מקום בכופץ מכאן ומכאן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, and he likewise permits התולש את השיער לראות מקום מום. Tosafos asks why the משנה is stated specifically by בכור and answers that it is the קדשים practice נוהג בזמן הזה, that the hair grows because one waits for a מום, and that the main לאו is written by בכור though it applies more broadly.
- Rav rules הלכה כרבי יוסי בן משולם, and people ask Rav Huna about doing the analogous hair-removal for חולין on יום טוב. Rav Huna ties the answer to the rationale of Rabbi Yosi bar Rabbi Meshulam and concludes that the permission rests on דבר שאינו מתכוין rather than on תלישה being outside גוזז, so כנגדו ביום טוב מותר. Rav Huna instructs them to confirm Rav’s ruling through Rav Chananel, and after they report back that Rav indeed said הלכה כרבי יוסי בן משולם, Rav Huna issues the day-tov ruling as permitted.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions