Bechoros 20
Summary
- The שיעור on מסכת בכורות דף כ׳ begins from דף י״ט עמוד ב׳ and builds the sugya around why the משנה treats certain later births as ספק בכור instead of following *rov*. The גמרא tests whether רבי ישמעאל’s ספק reflects רבי מאיר’s principle of *chayish l’mi’uta*, contrasts *rova d’isa kaman* with *rova d’leisa kaman*, and introduces alternative frameworks such as whether the *rov* depends on human action. A long ברייתא then sets out the positions of רבי ישמעאל, רבי יהושע, and רבי עקיבא about age-based certainty, טינוף, and ספק, and the גמרא probes what exactly divides רבי ישמעאל and רבי יהושע. The sugya later compares this to cases in יבמות and ends by reversing attributions about whether חלב פוטר, supported by an explicit ברייתא.
- The משנה rules that if an animal already gave birth then a later child is not a בכור, and if it did not give birth then the later child is a בכור, and it lists cases that remain ספק. The משנה says that for a first-year goat or a second-year sheep, a child born now must be the first child, while after that point the status becomes ספק because it may have had children previously. The גמרא asks מכאן ואילך מאי ספק and challenges why the law does not go after *rov* that animals are typically *mit’abrot v’yoldot b’shnatan*, which would make it *peshita d’ivar v’yalad* and remove the ספק.
- The גמרא proposes that labeling it ספק implies רבי ישמעאל follows רבי מאיר, who is *chayish l’mi’uta*. The שיעור notes that the difficulty is broader because even רבי עקיבא agrees that when it is unknown whether it gave birth before, the case is treated as ספק. The מפרשים explain a foundational dispute: the רבנן who are not *chayshin l’mi’uta* treat *rov* as if it nullifies the minority entirely, while רבי מאיר treats the minority as still existent but overridden. The שיעור adds that the ראשונים debate whether רבי מאיר’s *chayish l’mi’uta* is מדאורייתא or מדרבנן and states that רבי מאיר applies it whether it yields a קולא or a חומרא.
- The מנחת אלעזר in דברי תורה connects giving צדקה to צדקת רבי מאיר בעל הנס with רבי מאיר’s stance of *chayish l’mi’uta*, valuing even a small chance of survival. The שיעור recounts that the רב of Prague before the נודע ביהודה, when asked about a successor while ill, answered אפשר מאיר, and after his passing no one understood until the נודע ביהודה explained that אפשר מאיר could mean following רבי מאיר by considering even the slim possibility of recovery, expressed as אולי אם ירצה השם he would survive.
- The גמרא answers that even the רבנן can fit the משנה because they follow *rov* only in *rova d’isa kaman*, such as תשע חנויות, and by a סנהדרין vote. The שיעור explains קבוע דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי when one bought from an unknown fixed shop, and כל דפריש מרובא פריש when meat is found in the street. The אחרונים question a case where the one non-כשר shop sells far more than the nine כשר shops, with בית אפרים being מחמיר and נודע ביהודה being מיקל. The שיעור cites the חתם סופר that the מסקנא will treat *rova d’leisa kaman* as a *rov* and suggests it may even be stronger, and it presents רב אלחנן’s approach that *rova d’isa kaman* is גזירת הכתוב and therefore applies even in דיני ממונות despite אין הולכין בממון אחר הרוב, while *rova d’leisa kaman* is a בירור and does not work for דיני ממונות. The שיעור brings רב שמעון שקאפ’s explanation that *rova d’isa kaman* is stronger because it provides many independent “pointers” in one direction, unlike a *rova d’leisa kaman* stated only once.
- The גמרא rejects the claim that the רבנן do not follow *rova d’leisa kaman* by citing קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין, דברי רבי מאיר, where the חכמים accept no חליצה due to איש כתיב בפרשה and the היקש of אשה לאיש but ask why no יבום. רבי מאיר answers that a קטן may be a סריס and a קטנה may be an אילונית, making the act potentially ונמצא פוגע בערווה of אשת אח if no מצוה of יבום applies. The שיעור explains that לכתחילה the רבנן also avoid יבום for lack of דעת, but that יבום does not require דעת and can take effect even without intention, while some ראשונים frame it as only מדרבנן like מאמר. The ראשונים ask that if she is an אילונית then the brother’s קידושין were not קידושין, and they answer by cases where he knowingly accepted her as an אילונית or would not have objected, leaving her an אשת אח without a מצוה of יבום. The חכמים respond זיל בתר רובא, that most קטנים are not סריסים and most קטנות are not איילונית, demonstrating reliance on *rova d’leisa kaman*.
- The מפרשים ask why the רבנן do not combine the מיעוט of אילונית with the חזקת אשת אח to block יבום. רבי עקיבא איגר answers that a מיעוט and חזקה combine only when they relate to the same issue against the *rov*, and חזקת אשת אח does not relate to whether she is an אילונית. רבי עקיבא איגר cites the רשב״א that a מיעוט has halakhic force to combine when it affects the *rov*, such as most women becoming pregnant with a מיעוט of miscarrying that modifies that same *rov*. The שיעור explains that for the רבנן a מיעוט derived as a minority within a “most are not איילונית” framing is discounted, unlike a maverick factor that changes the practical meaning of a *rov*.
- Rבא concludes מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא, so a minority of animals not bearing in the first year keeps the later child as ספק בכור. תוספות asks why the מיעוט that do not bear cannot combine with the חזקה that this animal did not bear, and the ראשונים answer that there is also a חזקה that the owner does not owe anything to a כהן, so the two חזקות cancel.
- רבינא says the משנה can still follow רבנן because they follow *rov* when it is ברובא דלא תלי במעשה, like רוב נשים מתעברות, but not when it is ברובא דתלי במעשה. The שיעור defines the animal-birth *rov* as dependent on human involvement because animals typically bear due to being mated, and if mating is uncertain then the *rov* is weaker and even רבנן are *chayshin l’mi’uta*. The שיעור cites a תשובה from רב משה applying a similar idea to a חזקה dependent on procedures that render vegetables insect-free, suggesting לכתחילה checking may still be required, while other פוסקים argue that checking applies only where there is a מיעוט המצוי and that known clean produce removes that requirement.
- The גמרא brings a ברייתא stating that עז בת שנתה with a child is ודאי לכהן, and after that it is ספק, and similarly רחל בת שתים is ודאי לכהן and afterward ספק, and פרה בת שלש is ודאי לכהן and afterward ספק. The תנא קמא equates חמורה to פרה, while רבי יוסי בר יהודה says חמורה בת ארבע שנים. The ברייתא labels these עד כאן דברי רבי ישמעאל and reports that רבי יהושע says צאו אמרו לרבי ישמעאל: טעית because not only a prior viable birth but even סימן הולד—טינוף in בהמה דקה, afterbirth in גסה, and in אשה שפיר or שליה—prevents the next from being בכור. רבי יהושע says he does not accept that framing fully and states that עז שטינפה בשיתא can still ילדה בתוך שנתה and רחל שטינפה בשנה can still ילדה בתוך שתים.
- רבי עקיבא says אני לא באתי לידי מדה זו and rules that when it is known it already gave birth there is nothing for the כהן, and when it is known it did not, it belongs to the כהן. רבי עקיבא rules that a ספק is יאכל במומו לבעלים.
- The גמרא first suggests they disagree whether טינוף פוטר, but it rejects this and says all agree that if miscarriage is known then טינוף פוטר, and their dispute is whether one must be חושש to possible טינוף. The גמרא then challenges this because earlier רבא established that רבי ישמעאל follows רבי מאיר and is *chayish l’mi’uta*. The גמרא answers that רבי ישמעאל may be חושש לחומרא but not לקולא, and it notes that רבי מאיר is *chayish* both לקולא ולחומרא. The גמרא alternatively says that רבי ישמעאל is *chayish* both ways and the dispute is whether מתנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנה, with רבי ישמעאל holding מתנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנה and רבי יהושע holding it can.
- The גמרא asks מאי איכא בין גמרא לסברא in רבי יהושע’s presentation and answers with נפקא מינה cases such as טינפה בסוף ששה. One explanation ties it to זירא’s statement אין טינוף פחות משלשים יום, with רש״י describing a thirty-day gap before mating and רבנו גרשום attributing it to the physical effects of miscarriage lasting thirty days; the “gmara” accepts זירא while the “svara” does not. Another explanation says all accept זירא and the dispute is whether לידה למקוטעין לא מיחזי, whether the five-month gestation must be five full months or can be partial. The sugya applies מקצת היום ככולו in this childbirth context, and the שיעור cites the אור שמח that מקצת היום ככולו appears here as a physical reality, then raises the broader question of applying it to months and years and brings רב שך’s statement that מקצת היום ככולו is a halakhic concept, illustrated by בר מצוה beginning at night even if the child was born during the day.
- The גמרא asks the difference between רבי עקיבא and רבי יהושע and answers that it is whether חלב פוטר, meaning whether lactation proves a prior birth. The initial attribution says רבי עקיבא holds חלב פוטר based on הלך אחר רוב בהמה that they do not lactate unless they gave birth, while רבי יהושע holds there is a מיעוט that lactate without having given birth. The גמרא challenges this because רבי יהושע elsewhere shows לא חיישינן למיעוטא in the case of a woman whose husband dies while her חמותה is pregnant, combining רוב עוברות יולדות with מיעוט המפילות and מחצה זכרים ומחצה נקבות to render the chance of a male a מיעוט and ruling she is not concerned. The גמרא therefore says איפוך and brings a supporting ברייתא: תניא חלב פוטר דברי רבי יהושע, and רבי עקיבא אומר חלב אינו פוטר.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions