Chulin 80
Summary
- Today’s *shiur* on Maseches Chullin daf 80 begins from daf 79 amud b and clarifies that the recurring machlokes between רבי אליעזר and the רבנן about a כוי ultimately hinges on whether the Torah’s term שה includes even a partial sheep, while both sides remain unsure about חוששין לזרע האב. It applies this framework to the laws of אותו ואת בנו, כיסוי הדם, and מתנות כהונה, and then transitions to defining what a כוי is through Amoraic and Tannaic views, with practical spillover to identifying ספק-behemos and chayos such as “buffalo” for כיסוי הדם and שופר. The sugya then analyzes עיזי דבאלא for מזבח eligibility through pesukim listing the ten species and challenges from the unknown identities of אקו, תאו, and זמר, alongside a proof from permitting חלב. It closes by introducing רבי שמעון’s principle that שחיטה שאינה ראויה אינה שמה שחיטה, highlighting the special exception of שחוטי חוץ and arguing that the opening Mishnah of the perek cannot follow רבי שמעון, especially because רבי שמעון treats שחיטת קדשים as not “shechitah” until זריקה.
- Today’s *shiur* continues the earlier machlokes where תנא קמא holds that a כוי is included in the איסור of אותו ואת בנו and רבי אלעזר holds it is not. The Gemara initially frames the dispute as תלוי in whether one is חושש לזרע האב and in whether one says שה אפילו מקצת שה, and then it uses a Mishnah from Maseches Beitzah about not slaughtering a כוי on יום טוב due to the כיסוי הדם problem to infer that the רבנן are מסופק about זרע האב. The Gemara then assumes that if the רבנן are מסופק, רבי אלעזר must be פשיטא ליה that אין חושש לזרע האב, and it proceeds to re-test that assumption through a new Beraisa about מתנות כהונה.
- The Beraisa states הזרוע לחיים וקיבה נוהג בכוי ובכלאיים, and רבי אלעזר distinguishes between כלאיים from a goat and sheep, which is certainly a בהמה and חייב, and a כוי, which he deems פטור מן המתנות. The Gemara rejects defining the case as תיש הבא על צביה because even if the רבנן say שה ואפילו מקצת שה, the כהן cannot extract even a half-share when the rabbinic view is מסופק on חוששין לזרע האב due to המוציא מחבירו עליו הראיה. The Gemara then tries צבי הבא על תיושה and rejects it because if רבי אלעזר truly ignores the father, the mother is a בהמה and he should be חייב בכולהו מתנות, contrary to his פטור.
- The Gemara returns to צבי הבא על תיושה and resolves that רבי אליעזר נמי ספקא מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לאו, just like the רבנן. The dispute becomes solely whether the Torah’s שה means a full-fledged sheep or even a partial sheep, with the רבנן holding שה ואפילו מקצת שה and רבי אליעזר holding שה ולא מקצת שה. The *rishonim* explain that the Gemara delays arriving at this because it leads to the conclusion that no one here definitively holds חושש לזרע אב, even though earlier learning attributes that stance to חנניא and that Shmuel even rules that way.
- The *poskim* ask why, if the Gemara accepts שה ואפילו מקצת שה, one does not say אתרוג ואפילו מקצת אתרוג to validate an אתרוג המורכב. The *acharonim* answer that one cannot generate new דרשות on one’s own, that the sugya’s partial-category question concerns applying dinim like אותו ואת בנו and כיסוי הדם rather than defining the species-identity required for an אתרוג, that the first day’s rule of אתרוג החסר makes any admixture a חסר, and that שה ואפילו מקצת שה is used here as a חומרא while applying it to אתרוג would create a קולא.
- Rav Papa concludes that for כיסוי הדם and מתנות the relevant כוי-case is only צבי הבא על התיישה, and both רבנן and רבי אליעזר remain מסופק about זרע האב while differing on שה ואפילו מקצת שה. Rav Papa then states that for אותו ואת בנו the case can be either תייש הבא על הצביה or צבי הבא על התיישה, but the outcome differs: in תייש הבא על הצביה there is at least an איסור according to the rabbinic view that perhaps considers the father, while רבי אליעזר does not generate the full חיוב due to rejecting מקצת שה. In צבי הבא על התיישה the Gemara frames the machlokes in terms of מלקות, where רבי אליעזר holds איסורא איכא but מלקות ליכא because the necessary certainty for punishment is undermined, and Rashi explains it as התראת ספק.
- The מפרשים challenge why Rashi introduces התראת ספק rather than simply saying the case is ספק in the עבירה. The answer given is that if it were merely a ספק דאורייתא, the rule ספק דאורייתא לחומרא could suggest the act is treated as prohibited at a Torah level, yet punishment still depends on a proper definite warning, and the lack of definitive התראה blocks מלקות even when practice is stringent.
- Rav Yehuda states כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם בהמה היא אם חיה, which explains the Beitzah ruling to avoid slaughter on יום טוב because כיסוי הדם might be required and moving dirt might be מוקצה unnecessarily. Rav Nachman says כוי זה איל הבר, defining it as a חיה. The Gemara presents this as a Tannaic dispute: one view equates כוי with איל הבר, another defines it as a hybrid of תיש and צביה, רבי יוסי defines it as an unresolved distinct category, and רבן שמעון בן גמליאל says מין בהמה היא ושל בית של בית רבי היו מגדלים מהן עדרים עדרים, with the herding practice serving as an indicator of בהמה status.
- The Shulchan Aruch treats a real-world animal in this ספק-category and calls it a buffalo. The Rema advises that if one slaughters a buffalo, one should first slaughter a bird, make the berachah on the bird’s כיסוי הדם, and then cover the buffalo’s blood relying on that berachah because the buffalo might be a בהמה and not require כיסוי הדם. The *shiur* adds that buffalo horn is not used for a שופר on ראש השנה due to the possibility it is in the family of a שור. The *shiur* also notes a dispute about whether even בהמות and חיות need a מסורה for kashrus, citing a חיי אדם and the Chazon Ish versus the plain reading of Shulchan Aruch, and it reports that Rav Wosner ruled that סימנים suffice for בהמה וחיה.
- Rav Zeira in the name of Rav Safra in the name of Rav Hamnuna says הני עיזי דבאלא כשרות לגבי מזבח, grounding it in רבי יצחק’s teaching that the Torah lists עשר בהמות, with three being בהמות and seven being חיות in the pasuk: שור, שה כשבים ושה עזים, איל וצבי ויחמור, ואקו ודישן ותאו וזמר. The Gemara infers that since עיזי דבאלא is not counted among the חיות, it is treated as part of עז and therefore a בהמה eligible for קרבן. Rav Acha bar Yaakov challenges via פרט וכלל, arguing that “כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע” could expand beyond the enumerated list, and the Gemara answers that with ten detailed items it is not treated as a mere sampling that invites open-ended expansion.
- Rav Acha brei d’Rav Ika and others challenge that עיזי דבאלא might be a form of אקו, תאו, or זמר, all listed among the חיות and not clearly identified. The Gemara reports that Amimar permitted their חלב, which implies he treated them as חיה because חלב is אסור in a בהמה and מותר in a חיה. A later exchange repeats the same questions and again cites Amimar’s ruling as evidence.
- A question to Rav Huna bar Chiya frames the earlier machlokes of רבי יוסי and the רבנן as limited to שור הבר, where the רבנן treat it as מין בהמה and רבי יוסי treats it as מין חיה. The Gemara ties the identification to תרגום, where the term תורבלא connects the תאו with the wild ox, and רבי יוסי argues that since the תאו appears among the חיות, it proves the wild ox is a חיה. The Gemara then asserts that עיזי דבאלא should be agreed by all to be מיני דעיזן, while the earlier objections again propose it could be a form of אקו, תאו, or זמר.
- The *shiur* introduces the coming sugya that רבי שמעון holds שחיטה שאינה ראויה אינה שמה שחיטה, which would remove liability for אותו ואת בנו when the “shechitah” is invalid, except that רבי שמעון agrees שחוטי חוץ still generates liability even though it is an impermissible slaughter. The *shiur* adds that רבי שמעון treats שחיטת קדשים as not “shechitah” because eating is not permitted until זריקה, and it addresses the question of כל העומד לזרוק כזרוק דמי with answers that limit that principle’s timing and effect. The Gemara quotes Rav Oshaya that כל מתניתין דלא כרבי שמעון and proves it from cases in the Mishnah such as קדשים בחוץ and חולין בפנים, where under רבי שמעון the first act is only מיקטל קטליה and should not trigger subsequent אותו ואת בנו consequences. The Gemara emphasizes that the key chiddush is that even proper שחיטת קדשים is still not “shechitah” for רבי שמעון because shechitah alone does not permit the meat without זריקה, and it therefore explains why Rav Oshaya needed to state that the Mishnah is not like רבי שמעון.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions