Summary
- Today's *shiur* learns מסכת יומא דף ע"א from דף ע' עמוד ב' at קידש ידיו ורגליו and presents the five-part structure of the כהן גדול’s עבודת יום כיפור, the textual problem of פרשת אחרי מות appearing mostly in sequence except where פסוק כ"ג is out of order, and the proofs from *halacha leMoshe miSinai* and from the language of the פסוקים that force a separation between the עבודת פנים and הוצאת כף ומחתה. The *shiur* then explains why the תורה shifts out of sequence, challenges the claim of overall sequence later in the פרשה by comparing פסוקים to the משנה, and resolves the tension through דרשות on words like ומשלח and יעמד חי. The *shiur* continues with the נוסח spoken by the משלח to the כהן גדול and the meanings given by רש"י, מהרש"א, and רבינו אליקים, adds aggadic teachings and ברכות about חיים, שווקים, and תלמידי חכמים, and recounts the story of שמעיה ואבטליון with the כהן גדול. The *shiur* ends with the משנה on the בגדי כהונה, debates about מצנפת versus מגבעת, rules for אורים ותומים, and the derivations for thread counts such as שש, משזר, and the specific calculations for garments and decorations.
- Today's *shiur* states that the כהן גדול’s עבודה on יום כיפור is divided into five segments that alternate between בגדי זהב and בגדי לבן. A first segment in בגדי זהב includes the תמיד של שחר, a second segment in בגדי לבן includes the עבודת פנים with the פר and the שעיר, a third segment in בגדי זהב includes אילו ואיל העם, a fourth segment in בגדי לבן returns to the קודש הקודשים to remove the כף ומחתה, and a fifth segment in בגדי זהב includes the תמיד של בין הערביים without entering the קודש הקודשים. A further framework places the פסוקים of the unique יום כיפור קרבנות in פרשת אחרי מות and the קרבנות מוסף in פרשת פינחס.
- Today's *shiur* brings the ברייתא on ובא אהרן אל אהל מועד and explains that the entry is for להוציא את כף ומחתה. The ברייתא states שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, because פסוק כ"ד describes אילו ואיל העם while the removal of the כף ומחתה is the later fourth segment. Rav Chisda rejects reading פסוק כ"ג in sequence because גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, and placing הוצאת כף ומחתה immediately after עבודת פנים would eliminate needed changes and collapse the day into three segments with only three טבילות and six קידושין. The *shiur* reports Rishonim who consider whether the פסוק teaches והניחם שם or teaches the need for two sets of בגדי לבן, and they answer that two sets are not framed as an absolute requirement and that the פסוק’s emphasis on ופשט את בגדי הבד points away from that reading and back to הוצאת כף ומחתה.
- Today's *shiur* asks why the separator must be אילו ואיל העם and presents Rav Zeira’s challenge that perhaps the separation is by שעיר הנעשה בחוץ from פרשת פינחס. The *shiur* explains that this would preserve the order in פרשת אחרי מות while inserting the outside שעיר as the break, and it also fits the principle that שעיר הנעשה בחוץ follows שעיר הנעשה בפנים. Abaye proves from ויצא ועשה את עלתו that immediately upon first exit from the עבודת פנים the כהן גדול performs אילו ואיל העם as מציאה ראשונה. Rava proves the need for an intervening segment from the extra phrase אשר לבש, interpreting it as שלבש כבר and reading פסוק כ"ג as describing garments used earlier, which requires a gap between the second and fourth segments. The Gemara still rejects using שעיר הנעשה בחוץ as the separator because ויצא ועשה indicates that אילו ואיל העם come right away.
- Today's *shiur* notes that the Gemara does not explicitly answer why the תורה goes out of order and brings two explanations. The Ramban says the תורה first completes what is done inside the בית המקדש, so it places הוצאת כף ומחתה alongside the עבודת פנים as matters of פנים, and only afterward turns to what is done בחוץ. The Gra as quoted in חכמת אדם says the out-of-sequence structure teaches that אהרן הכהן may enter the קודש הקודשים even not on יום כיפור if he follows the יום כיפור procedures, yet outside of יום כיפור he is not required to structure the עבודה as five segments and three segments suffice.
- Today's *shiur* challenges the claim that the פרשה is in sequence by comparing פסוק כ"ה about ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה with פסוק כ"ז about ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, since the משנה says הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים because they occur simultaneously, implying that burning happens before the אימורים are offered. The Gemara answers that once פסוק כ"ג is out of order, the rest is no longer assumed to be perfectly ordered, phrased as חוץ מפסוק זה ואילך. The *shiur* records the Gemara’s question of מאי חזית דמשבשת קראי and the preference to preserve the משנה by reordering פסוקים rather than reordering the משנה.
- Today's *shiur* cites Abaye’s derivation from פסוק כ"ו ומשלח את השעיר לעזאזל and פסוק כ"ח והשורף אותם, reading מה משלח דמעיקרא as indicating that the stated sending occurred earlier, and extending that logic to the burning as also earlier. The Gemara rejects the counterproposal to read both as happening “now” because ומשלח דמעיקרא משמע by definition. Rava adds that יעמד חי limits how long the שעיר remains alive to עד שעת כפרה, and שעת כפרה is בשעת מתן דמים, so the שילוח cannot be delayed to later.
- Today's *shiur* states that when the משלח meets the כהן גדול in the street he says אישי כהן גדול עשינו שליחותך, and when he meets him at home he says מחיה מתים עשינו שליחותך. רש"י explains that the street wording is for כבוד to the כהן גדול, while מהרש"א says מחיה מתים refers to הקדוש ברוך הוא and is avoided in public, and רבינו אליקים says using מחיה מתים in the street might be misunderstood as calling the כהן גדול a מחיה מתים. מפרשים emphasize that unlike other יום כיפור עבודות done by others, the bearer of the שעיר לעזאזל is specifically a שליח of the כהן גדול as in ושלח ביד איש עתי המדברה. The *shiur* gives three reasons offered for choosing the name מחיה מתים on יום כיפור: the day judges life and death, the כהן גדול’s עבודה carries danger and survival is noted, and the bearer of the עזאזל often does not survive the year and seeks continued life.
- Today's *shiur* quotes Rava that when רבנן departed from each other in פומבדיתא they said מחיה חיים יטלו לכם חיים ארוכים טובים ומתוקנים, and מפרשים connect the blessing to כי הם חיינו ואורך ימינו because leaving the ישיבה removes that immediate Torah environment. The *shiur* cites the פסוק אתהלך לפני השם בארצות החיים and Rav Yehuda’s identification of this as מקום שווקים, with רש"י interpreting it as דוד המלך praying that גלות occur in places with markets for sustenance. The Maharsha reads this as a prayer that when a Jew must go to the marketplace and outside the בית מדרש, he still lives with יראת שמים. The *shiur* cites the question on כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך and רבי אלעזר’s teaching that אלו שנותיו של אדם המתהפכות לו מרעה לטובה, with רש"י explaining a shift from youthful poverty to later stability, another explanation asking that long life be healthy and for good, and a חכם צבי explanation cited in the name of the Chofetz Chaim about years transferring from one who teased another and the request to receive only quantitative years without the negative qualitative content.
- Today's *shiur* brings רבי ברכיה’s reading of אליכם אישים אקרא as תלמידי חכמים who are דומין לנשים and yet do גבורה במלחמתה של תורה, with one explanation that תורה מתישה כוחו של אדם and another that like כל כבודה בת מלך פנימה, becoming a תלמיד חכם requires being inside the בית מדרש. The *shiur* cites רבי ברכיה that הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, linking the verse to the act. A story is told of ר' מאיר אריק asking the גערער רבי the אמרי אמת why learning laws of נסכים does not suffice as with כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, and the answer is that there is no גמרא stating כל הלומד תורת נסכים כאילו הקריב נסכים, so the relationship to נסכים is created by giving תלמידי חכמים wine. The חתם סופר interprets ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון as teaching that serving a תלמיד חכם with bread and wine grants the status of being like a כהן for נסכים, and a “cute ווארט” is added from Sanhedrin that the price of wine rises in עקבתא דמשיחא because everyone will think he is a תלמיד חכם and demand wine.
- Today's *shiur* cites Rav Brachya that if a person sees that תורה פוסקת מזרעו he should marry a בת תלמיד חכם, understood either as taking such a wife or marrying children into such families. The עין יעקב explains that even where three generations of תורה exist, the guarantee that תורה will remain depends on wives coming from families of תלמידי חכמים. The *shiur* ties this to the פסוק אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח, reading “מריח” as the influence that produces תלמידי חכמים children.
- Today's *shiur* repeats that when the כהן גדול leaves the קודש הקודשים יום טוב היה עושה לאוהביו. A ברייתא tells of a כהן גדול leaving the בית המקדש as everyone follows him until they see שמעיה ואבטליון, descendants of גרים, and the crowd leaves the כהן גדול to follow them. The כהן גדול greets them with ייתו בני עממין לשלם, and they respond that better ייתו בני עממין לשלם דעבדי עובדא דאהרן than a בר אהרן who does not act like אהרן, with the plain meaning that אהרן is אוהב שלום ורודף שלום and the כהן גדול’s insult contradicts that. The Meiri learns that although a תלמיד חכם is generally soft, direct attack warrants response, while the קאזניצער מגיד interprets their reply as emphasizing that the כהן גדול’s success depends on those outside who are davening, and תפארת שלמה interprets וכהנים והעם שהיו עומדים בעזרה as teaching that their *zechus* and actions “help” the כהן גדול succeed.
- Today's *shiur* quotes the משנה that the כהן גדול serves in eight garments and the כהן הדיוט in four: כתונת, מכנסיים, מצנפת, and אבנט. A Rishonim dispute addresses that the Torah calls the כהן הדיוט’s headgear מצנפת and the כהן גדול’s מגבעת, with רש"י saying they are the same and the כהן גדול places it farther back to make room for the ציץ, while תוספות say they are different, with the כהן הדיוט wearing a turban-like wrapping and the כהן גדול wearing an actual hat. The four added garments are חושן, אפוד, מעיל, and ציץ, and only when wearing all eight can one consult the אורים ותומים. The rule is stated that questions are asked only for a king, a בית דין, or someone with צורך הציבור בו.
- Today's *shiur* brings the ברייתא that where the תורה says שש the thread is כפול ששה with six strands, where it says משזר without שש it is eight strands, the מעיל is twelve, the פרוכת is twenty-four, and the חושן ואפוד are twenty-eight. The Gemara derives the six-strand rule from repeated appearances of שש in the פסוק about making the garments, allocating one to define linen, one to teach sixfold twisting, one to teach twisting together, one to extend the rule to other garments, and one to make it לעכב. רבי יוסי ברבי חנינא proves שש is linen from בד meaning something that grows from the ground one stalk at a time, and the *shiur* cites the Steipler that שש can mean off-white, like שיש, so the proof of בד is needed to fix the material as linen rather than any off-white fabric. The Gemara considers wool and answers that wool naturally clumps while flax is separated while growing and only combines after processing, and Rav Idi brings a proof from יחזקאל about פארי פשתים and מכנסי פשתים, answered by Rav Ashi through the model that such matters were גמרא גמירי לה and יחזקאל provides an אסמכתא, paralleling a Rav Chisda statement about כל בן נכר ערל לב וערל בשר. The Gemara derives משזר as eight via a chain from the rimonim on the מעיל to משזר by the פרוכת, computing twenty-four total strands divided across תכלת, ארגמן, and תולעת שני to yield eight each. The Gemara rejects learning from חושן ואפוד because they include זהב and prefers learning from the אבנט as a בגד without gold that totals twenty-four via four materials, making three materials equal eight each; רבי מאיר adds that תעשנו limits learning from חושן ואפוד, and Rav Ashi derives from ועשית that all components must be equal and twenty-eight cannot divide evenly into three while twenty-four can.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions