Megilah 25
Summary
- A Shas Illuminated שיעור by Rabbi הלל יוסף פייפר on מגילה דף כה presents the משנה’s cases where משתקין אותו applies, explains the גמרא’s reasons for silencing someone who says על קן ציפור יגיעו רחמיך, and develops how טעמי המצוות function as דרך אפשר rather than בתורת ודאי. A chain of further הערות analyzes interpretive distortions in קריאה and תרגום, the principle הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים and its implications for תפילה and תשובה, the halachic concern of repeating שמע, and the rules of reading versus translating sensitive narratives. A final extended section treats קרי וכתיב as הלכה למשה מסיני, debates whether such readings count as reading בעל פה, applies this to wax covering letters on שבת, and compares regular קרי וכתיב to reading the שם הוי"ה בלשון אדנות, including ramifications for the רמב"ם’s דין of מגדף.
- A Shas Illuminated שיעור by Rabbi הלל יוסף פייפר is delivered on מסכת מגילה. A dedication is stated that מסכת מגילה has been dedicated by Mr. and Mrs. יוסי טאוב לזכות רפואה שלימה משה נחמן בן מלכה מרים. A specific focus is מגילה דף כה.
- A משנה states that one who says על קן ציפור יגיעו רחמיך, or ועל טוב יזכר שמך, or מודים מודים is silenced. A גמרא records a מחלוקת in מערבא between רבי יוסי בר אבין and רבי יוסי בר זבידא, where one reason is מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית and the other is מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות. Rashi explains that מצוות are placed as an עול to show submission to His רצון even when the logic is not apparent.
- A question is raised why giving a reason for שילוח הקן as רחמים is objectionable when ספר החינוך gives טעמי המצוות, and when a מדרש רבה at the beginning of פרשת כי תצא explicitly frames waiting for eight days for מילה and for קרבנות, and prohibitions like אותו ואת בנו and כי יקרא קן ציפור לפניך, in terms of רחמים on אדם, בהמה, and עופות. The בן איש חי in בניהו to ברכות לג ב answers that טעמי המצוות are not asserted בתורת ודאי but are בדרך אפשר, giving a טעם as “taste” and appreciation rather than certainty. A person who formulates the claim in תפילה—על קן ציפור יגיעו רחמיך כך חוס ורחם עלינו—treats it as a definite reason and thus “קובע” the rationale as certainty, and that is rejected because it may be only a גזירה, so משתקין אותו.
- A משנה continues that המכנה בעריות is silenced, and Rashi explains this as giving non-literal interpretations that replace ערווה ממש with an ethical reading about not revealing something uncomplimentary about one’s parents in public. The משנה adds that one who renders ומזרעך לא תתן להעביר למולך as לא תתן לאעברא בארמיותא is silenced בנזיפה, and Rashi explains this is because he uproots the פסוק from its simple meaning of an עבודה זרה practice of passing children through fire and wrongly assigns punishments, giving כרת to בועל כותית, obligating חטאת on שוגג, and מיתת בית דין for מזיד בהתראה.
- The קרבן נתנאל on the רא"ש asks why the earlier case is only משתקין אותו and not בנזיפה, since distortion there would also generate wrongful liability, and he explains that this motivates the רמב"ם in פירוש המשניות to interpret the case differently. The רמב"ם reads it as a בעל קורא altering the diction from ערות אביך וערות אמך to ערות אביו וערות אמו, shifting from לשון נוכח to לשון נסתר out of discomfort, which changes the words of the תורה without creating new הלכות, so he is silenced but not rebuked with anger.
- A difficulty is raised that the גמרא in סנהדרין cites מלאכי—ובא על בת אל נכר and יכרת ה' לאיש אשר יעשנה—as implying כרת for living with a גויה, so Rashi’s claim that the interpreter wrongly “gives כרת” appears problematic. The חתם סופר in תשובות אבן העזר חלק א סימן צ"ג explains that Rashi means the interpreter makes it a כרת דאורייתא with its accompanying חטאת for שוגג and מיתה with התראה, whereas the רמב"ם in ספר המצוות לא תעשה נ"ב frames the דין of הבועל ארמית as קנאים פוגעים בו only בפרהסיא ובשעת מעשה, and otherwise the person is “מכלל שהוא בכרת” from מלאכי but the כרת is not מפורש בתורה, so it does not generate חטאת on שוגג and does not entail מיתה on מזיד בהתראה. The רמב"ם adds that with עדים והתראה he is לוקה מדאורייתא, and this supports why the משנה says משתקין אותו בנזיפה when the translation invents a full Torah-level punishment structure.
- A גמרא states אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, derived from ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. Tosafos, based on נדה ט"ז, says pre-birth decrees determine categories like חכם or טיפש, עני or עשיר, גיבור or חלש, but צדיק or רשע is not decreed and depends on the person. The מהרש"א asks from ברכות י' where רבי מאיר prayed about harmful neighbors and ברוריה redirected him to pray for their תשובה, challenging how תפילה can help with what is outside divine control.
- The אגרות משה in אורח חיים חלק ד סימן מ אות יג explains first that the תפילה sought removal of נסיונות so they would naturally return, and he offers a preferred second approach that the תפילה was that Hashem arrange that they hear מוסר from צדיקים and thereby do תשובה. The חזון איש in אורח חיים סימן קנ"ו מחדש that the statement means Hashem will not initiate closeness in a person’s heart without a בעל בחירה, but that the בעל בחירה need not be the person himself, since כל ישראל כאיש אחד and another person’s בחירה—through תפילה to help his friend—allows divine קירוב that is attributed to a נברא.
- A גמרא challenges whether יראה is a מילתא זוטרתא when the פסוק sounds like Hashem asks only for יראה, and it answers that regarding משה it is small, illustrated by a משל of a כלי גדול that seems small to one who has it. A standard difficulty is posed that the פסוק addresses כלל ישראל, not משה alone. Rav Aharon Kotler זצ"ל in משנת רב אהרן חלק א explains that “לגבי משה” refers to the מדריגה of a תלמיד חכם, since every תלמיד חכם is called on משה’s name as in שבת ק"א “משה שפיר קאמרת,” and the power of תורה makes attaining יראת שמים accessible at that level.
- Rav Aharon ties this to the משנה in פרקי אבות ג:י"ז, אם אין יראה אין חכמה, אם אין חכמה אין יראה, and he cites the גר"א that the first clause refers to יראת העונש as the prerequisite for חכמה, while the second teaches that without חכמת התורה one cannot reach יראת הרוממות. A claim is made that the פסוק and the גמרא here center on the higher מדריגה of יראת הרוממות, as in the מסילת ישרים הקדמה, and that for someone who becomes a תלמיד חכם this level is a מילתא זוטרתא.
- A גמרא says that one who says שמע שמע is like saying מודים מודים and is silenced. A ברייתא says that one who reads שמע and repeats it is מגונה, implying no silencing, and the גמרא distinguishes between repeating word-by-word and repeating verse-by-verse. Rashi explains that repeating words lacks the implication of שתי רשויות and is merely מגונה וסכל, appearing as מלצלוז, while repeating a full פסוק suggests acceptance of two gods and warrants silencing.
- Tosafos in ברכות לד עמוד א בשם רבינו חננאל reverses the assignment, holding that repeating פסוק by פסוק is only מגונה while שמע שמע looks like שתי רשויות and triggers משתקין אותו. The מחבר in סימן סא סעיף ט rules that it is אסור to say שמע twice whether by repeating words or the first פסוק, because of uncertainty which form is the silenced case, and the משנה ברורה explains the concern as נראה כאלו מקבל עליו שתי רשויות חס ושלום. The משנה ברורה states בדיעבד that repeating the פסוק is יצא while repeating words is צריך עיון, and the ביאור הלכה suggests that according to Rashi it may invalidate because it resembles לצנות and lacks a שם קריאה, while according to רבינו חננאל it retains a meaningful קריאה despite being wrong. The ביאור הלכה in סימן קכא raises a ספק whether מילתא מילתא means repeating every word or even only repeating the word שמע itself, and it notes that “פסוקא פסוקא” can apply even to a single פסוק, leaving the question unresolved.
- A משנה states that ברכת כהנים and מעשה דוד ואמנון are read but not translated according to the common נוסח, while the ב"ח מגיה to לא נקראין ולא מתרגמין. The תוספות יום טוב objects that barring ברכת כהנים from reading would prevent completing the תורה annually, and he reports that the ברטנורא and the רמב"ם read the משנה as ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין while מעשה דוד ואמנון is לא נקראין ולא מתרגמין, making the ב"ח’s correction apply only to the latter.
- A גמרא states that מעשה תמר ויהודה is read and translated, rejecting concern for Judah’s honor because it is his praise that he admitted, with Rashi attributing the praise to הודאה על חטאו. The מהרש"א asks why מעשה ראובן is read but not translated due to concern for disgrace when ראובן also did תשובה, and he answers that יהודה admitted on his own whereas ראובן’s admission was prompted, as in “מי גרם לראובן שיודה יהודה.” The מהרש"א also answers that Judah’s confession is explicit in the פסוק (“צדקה ממני”) so the translation conveys praise, while Reuven’s confession is not explicit, so translation would highlight only apparent עבירה and not the הודאה, sustaining the concern for גנות.
- A ברייתא teaches that פסוקים written in a disgraceful or indelicate way are read in a refined way, such as ישגלנה read as ישכבנה, and בעפולים as בטחורים, and similar pairs. The רשב''א in תשובות חלק ז' סימן שס''א answers the question of how this avoids the rule against reading even one letter שלא מן הכתב by stating that קרי וכתיב is הלכה למשה מסיני, as in נדרים ל''ז ע''ב regarding קרין ולא כתיבן and כתיבן ולא קרין.
- The מגן אברהם in סימן קמ''א סעיף קטן ט' states that even though one “reads” it בעל פה it is permitted, and the פרי מגדים infers that if wax drips on a כתיב-form word like ישגלנה on שבת and it cannot be removed because of מוחק על מנת לכתוב, one need not take out another ספר תורה since the קרי is said anyway. The אגרות משה in אורח חיים חלק א' סימן ל''ב ענף ו' argues that the הלכה למשה מסיני defines the proper reading as reading ישגלנה as ישכבנה while looking at the written word, so if wax covers the word one must take out another ספר תורה to avoid אות אחת שלא מן הכתב, and he reiterates this in אורח חיים חלק ג' סימן מ''א while attempting to align this with the מגן אברהם by distinguishing “like בעל פה” from “בעל פה ממש.”
- A question is raised whether reading the שם הוי"ה as אדנות parallels regular קרי וכתיב or is different, and the אגרות משה points to a distinct מקור in קידושין עא עמוד א deriving from זה שמי וזה זכרי that Hashem is written with יוד קא ואו קא and read with אלף דלת. R. Moshe frames a מחלוקת ראשונים between תוספות and רבינו הלל whether אדנות is the אופן הקריאה of הוי"ה like a קרי וכתיב or whether the true reading is the written name but it is prohibited to pronounce, so a substitute is said, producing a wax-on-שבת נפקא מינה.
- The Brisker Rav in חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה (פרשת ואתחנן) asserts the opposite mapping, treating regular קרי וכתיב as effectively a בעל פה substitution while treating אדנות as the defined אופן הקריאה of הוי"ה בדעת רש"י, and thus requiring reading from the text for הוי"ה. The ספר שערי אפרים שער ב סעיף יג rules that both regular קרי וכתיב and reading הוי"ה as אדנות require reading מתוך הכתב, and that wax covering necessitates taking out another ספר תורה.
- A further application is brought from חידושי מרן רי"ז הלוי on the רמב"ם, הלכות עבודה זרה פרק ב' הלכה ז', where the רמב"ם defines דיני המגדף and rules that סקילה applies when one מפרש the שם המיוחד of four letters “שהוא א' ד' נ' ו-י',” while citing an opinion that limits liability to י-ה-ו-ה, and then concluding “ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל.” The Brisker Rav explains that the רמב"ם treats אדנות as the אופן הקריאה of the שם המיוחד of י-ה-ו-ה from the קידושין דרשה, so cursing אדנות counts as included in ונוקב שם ה' because it is cursing the שם המיוחד in its קרי form. The Brisker Rav explains the יש מי שמפרש as allowing that אדנות functions as the קריאה when a written הוי"ה is present in תורה, but holding that cursing אדנות “in the air” may target the independent שם אדנות rather than the קריאה of הוי"ה, so it is not necessarily נוקב שם המיוחד.
- An additional possibility is suggested that the רמב"ם versus the יד רמה could align with R. Moshe’s framing of תוספות versus רבינו הלל, depending on whether אדנות is inherently the defined קריאה of הוי"ה or merely a substitute because pronouncing the written name is prohibited.
- A closing note states that listeners have been hearing the שיעורים of ש"ס Illuminated, described as a non-profit organization dedicated to broadening the learning of those studying the דף worldwide. A donation and dedication invitation is given with shasilluminated.org, 203-312-SHAS, and shasilluminated@gmail.com.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions